אלא שהביקורת הזו של אברמוביץ' לוקה במידה מסוימת של חוסר עקביות. הרי לא פעם נשמעת מצידו הטענה ההפוכה, שנתניהו מתרברב בהישגים שאינם מציאותיים, כמו ניצחון מוחלט ובסיסמאות ריקות מתוכן. אם כך, כאשר הפעם הוא נמנע מלהאדיר את הישגי המלחמה, מיד נטען כלפיו שהוא מתמקד בעצמו. נדמה כי במצב הנוכחי לא משנה מה יאמר נתניהו, מקטרגיו ימצאו תמיד את הסיבה לבקר.
כך גם בשאלה אחרת שעלתה במסיבת העיתונאים: כיצד עליו להגיב לדברים הבוטים של טראמפ כלפי הרצוג. מה בעצם ציפו מבקריו? שראש ממשלת ישראל יצא בפומבי נגד נשיא ארצות הברית, המעצמה המרכזית התומכת בישראל שנמצאת כעת במלחמה משותפת מול איראן, במיוחד כאשר אותו נשיא מביע גם תמיכה אישית בו ובטענותיו לגבי משפטו? ייתכן שראש ממשלה אחר היה מתנסח שונה, אך קשה להאמין שהיה בוחר בעימות ישיר עם נשיא ארה"ב ברגע כה רגיש.
ובכל זאת, דווקא בתוך אותה מסיבת עיתונאים, רגע אחד בלט במיוחד עבורי, כאשר נתניהו דיבר על תחושת העוול שלו במשפט המתנהל נגדו. יש מי שכינה זאת "התבכיינות", אך אפשר גם לראות בכך רגע של כנות, לפחות על פי תפיסת הראייה שלו. לא עוד נאום מלוטש, אלא אמירה שבאה, לפחות כך זה נשמע, "מדם ליבו".
צחי הנגבי מול דדי שמחי
עם זאת, דווקא בגלל אותה מורכבות, יש גם ערך לנוכחותו של שמחי בפאנל. במלחמת תודעה שבה האויב מאזין לכל מילה המשודרת כאן, יש חשיבות גם לקולות כמו של שמחי שמקרינים ביטחון ונחישות. בזמן שמומחים מדברים על חולשות ומגבלות, שמחי הוא כמעט היחיד שמשדר מסר ברור של ניצחון. לא בטוח שהוא צודק תמיד, אבל יש מי שיטען שבמלחמת תודעה גם למסרים כאלה יש תפקיד.
השאלה הזו מתחברת גם לביקורת על חלוקת התקציבים: כספים קואליציוניים מופרכים שמוזרמים ללומדי הישיבות, שנחיצותם מוטלת בספק, בזמן שתושבי הצפון עדיין נאבקים על מיגון ועל סיוע כלכלי. זו שאלה שמופנית לא רק לממשלה אלא גם לבוחריה: כיצד תומכים רבים בליכוד, בהם תושבי ערים כמו קריית שמונה, משלימים עם סדרי עדיפויות כאלה?
הרגע המשמעותי של המהדורה
ואז הגיע אחד הרגעים המדאיגים באמת של המהדורה: התחקיר על האורניום המועשר של איראן שעד כה לא נמצא. אם אותו אורניום עדיין בהישג ידה של איראן, קשה יהיה לדבר על ניצחון במערכה מול איראן. ובמילים אחרות: האיום המרכזי עדיין קיים.
הדברים הללו הרתיחו את דדי שמחי, שכמעט התפרץ לעבר חלוץ באולפן וזרק לחלל האולפן: "זה מדהים, זה מדהים - אתה היית הרמטכ"ל". אולם קושמרו מיהר לעצור את העימות לפני שהתלהט באמת. חבל במידה מסוימת, לא מפני שהעימות עצמו חשוב, אלא מפני שהיה מעניין לשמוע עד הסוף מה בדיוק כל כך קומם את שמחי בדבריו של הרמטכ"ל לשעבר.
בסופו של דבר, מהדורת "אולפן שישי" של אמש הייתה מיקרוקוסמוס של הוויכוח הישראלי כולו: בין ניצחון למציאות, בין ביקורת לפטריוטיות, בין סיסמאות לבין שאלות קשות. והאמת? ייתכן שבמדינה כמו ישראל, במיוחד בזמן מלחמה, כל הקולות הללו - גם המנוגדים ביותר - הם חלק בלתי נפרד מהדיון.
התרעות פיקוד העורף