רגע עם דודלי (1976-1981)
ליהוק נוסף, כמעין סייד-קיק לדמויות הראשיות של רגע ודודלי, היה פיסטוק, אדם תימהוני, חביב ומגושם, שמסתובב כל הזמן במכולת ובשכונה ומיודד עם רגע. מי שנבחר לגלם אותו היה ספי ריבלין, אז שחקן תיאטרון מצליח, כוכב הסאטירה "ניקוי ראש" וקומיקאי ידוע. "ספי, שהיה סוג של ילד, מאוד התחבר לדמות של פיסטוק", נזכרת מור. "הוא אמר לי שמכל התפקידים שהוא עשה, זו הייתה הדמות שהוא הכי אהב".
באפריל 1976 שודר פרק הבכורה, וההצלחה הייתה מיידית. "הטלוויזיה הייתה אז בשנותיה הראשונות ולא ידעתי אם אוהבים את הסדרה", מספרת מור. "רק אחרי שיצאתי מהאולפנים ברמת אביב לרחבי הארץ ושמתי לב שכולם מכירים אותי, הבנתי שזה שוס".
התוכנית הייתה פורצת דרך והגדירה את היחסים בין מבוגרים לילדים. היא שודרה בהצלחה במשך ארבע עונות ו-24 פרקים והורדה מלוח השידורים ב-23 בדצמבר 1981 מסיבות כלכליות.
מה פתאום? (1976-1981)
תוכנית הילדים הפכה את דמותו של קישקשתא, בובת יד בצורת צבר מצוי (כמחווה לדמות הצבר הישראלי), לגיבור ילדות. היא שילבה אייטמים, סרטונים מדובבים ושירים בהגשת שלמה ניצן, נירה רבינוביץ', חנה לסלאו, עזרא דגן, שולה חן, ישראל גוריון, שלמה בר-שביט ואחרים. התוכנית שודרה במשך חמש שנים ו-121 פרקים, והגיחה לאורך השנים בספיישלים שונים של הטלוויזיה החינוכית.
החדשנות הייתה גם באופן שבו הוא הפעיל את הבובה. "לא רק דיברתי בשם הבובה", הוא אומר, "העברתי את הרגש שלה. ביקשתי מהצוות לתת לי מוניטור של המצלמה כדי שאראה את הפריים, זה משהו שלא נעשה עד אז בטלוויזיה הלימודית. זה לא היה חפיף, היינו עובדים שבוע שלם על תוכנית של חצי שעה, בנינו שפה וקונספט".
Neighbours (1976)
הילדים משכונת חיים (1976-1978)
"כשהסדרה עלתה לאוויר, זה היה בום, הפתעה גדולה", הוא מודה. "משהו שלא ראו לפני כן. הקסם היה שגם הקהל הלא-מזרחי התאהב בסדרה". במרץ 2025 עלתה גרסה חדשה לסדרה. זו לא ממש עסקה בנרטיב העדתי, אך עדיין הציגה דמויות משכבות חברתיות שונות.
זהו זה! (1978 ועד היום)
התוכנית שודרה בכל יום חמישי, בין ארבע לחמש אחר הצהריים וכללה מערכונים שחלקם הפכו לקאלט כמו "ריקודי עם", "סרט ערבי", "הזקנים", "הפולניות", "החיילים העיראקים" ודמויות בלתי נשכחות כ"בבא בובה" (מושונוב), יאצק (בראבא), שאול פרחים (גליקמן) ועוד. מי שליוותה את קטעי המעבר המוזיקליים בתוכנית הייתה להקת ברוש, שגם ליוותה את הזמרים שהופיעו בה, ואין זמר או זמרת שלא הופיעו בתוכנית. לצד מערכונים הוצגו גם קליפים עכשוויים של מוזיקה וחידונים, שהפרס עליהם היה חולצה ותקליט.
"החדשנות הייתה גם בצורה וגם בתוכן", אומר רונן. "היו שלושה מנחים שלא יושבים מאחורי שולחן אלא נעים בחופשיות באולפן, והיה שילוב של שידור חי עם קטעים מוקלטים, חידות אינטראקטיביות עם הצופים, עד כדי כך שהמרכזייה הטלפונית קרסה, והופעות מוזיקה חיות באולפן. יצאנו גם עם ניידות שידור מחוץ לאולפן, דבר שלא היה מקובל אז בחינוכית. למעשה יצרנו רצועת שידור קבועה ששילבה בידור, הומור ואינטראקטיביות - מודל שהקדים את זמנו והפך לבסיס למה שבא אחר כך בטלוויזיה הישראלית".
התוכנית שודרה ברציפות במשך 20 שנה. בשנים 1993-1998 היא שודרה בערוץ 2 המתחרה. במרץ 2020, עם פרוץ מגיפת הקורונה, חזרה התוכנית לכאן 11, שבו היא משודרת עד היום, כבר שמונה עונות. ב-2022 זכתה התוכנית בפרס מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה. נכון לעכשיו שודרו כ-600 פרקים של התוכנית.
בבית של פיסטוק (1981-1983)
כמו ב"רגע עם דודלי", גם ב"בית של פיסטוק" נזקפה הצלחת התוכנית בין היתר לזכות הדינמיקה המיוחדת שנרקמה בין מור לריבלין. "כשאתה עובד עם ספי, אתה יכול לבוא בבוקר וכולם עוד חצי רדומים, אבל הוא כבר משתטח על הרצפה ומספר לך בדיחות", אומרת מור. "בשונה מ'רגע עם דודלי', זו הייתה תוכנית פחות מורכבת, וספי ואני אלתרנו הרבה. בחזרות עשינו את מה שכתוב בתסריט, אבל אז ספי היה אומר לי 'תגידי בסדר על כל דבר שאומרים לך וברגע שהמצלמה נדלקת תעשי מה שאת רוצה'. אתה יכול לראות את זה בחלק מהפרקים שבהם אנחנו ממש צוחקים צחוק אמיתי בינינו. אלתרנו עד כדי כך שלפעמים התסריטאים לא הכירו את התסריט שלהם. בסוף השאירו את זה בעריכה".
הדוברמן החברמן (1981)
"זו הייתה בשבילנו עבודה שהייתה גם עם אלמנט חינוכי וגם בעלת אופי קולנועי לחלוטין", אומר דורי בן זאב. "הסדרה הייתה עם שחקנים מקצועיים ועם מחויבות להעביר מסר ברור, בעיקר לילדים ובני נוער, סביב זהירות בדרכים. היא אומנם הייתה קצרה, פרקים של כמה דקות בלבד, אבל עם נוכחות שנשארה לאורך שנים. סוד ההצלחה, בעיניי, היה בשילוב בין הומור לבין מסר. לא הטפנו אלא העברנו את הדברים בצורה קלילה, עם דמויות שמדברות גם לילדים וגם למבוגרים. בנוסף, זו הייתה תקופה עם מעט מאוד תחרות, כך שכל תוכן כזה קיבל בולטות גדולה".
פרפר נחמד (1982-2023)
התוכנית התבססה על שיחות בין המנחים לבובות בדילמות וסוגיות שונות מעולמם של הילדים, וכן בתכנים חינוכיים כגון פרקים המוקדשים לחגי ישראל, כל זאת בליווי שירים מקוריים, כמו "שלום לכם" ו"אני תמיד נשאר אני" ובאירוח של מיטב האומנים של התקופה.
"הקונספט היה ליצור צמדים של מנחים", מספר דודו זר. "בתחילה ציוותו לעוזי חיטמן את אפי, ולי ציוותו שחקנית בשם דליה לוי, אבל אחרי תוכנית אחת הרגשתי שאין בינינו זרימה, אז הביאו במקומה לאודישנים שתי עפרות: עפרה חזה ועפרה ויינגרטן. למרות שעפרה חזה הייתה מתוקה וכוכבת ענקית, הרגשתי זרימה יותר משמעותית עם עפרה ויינגרטן, והיא התקבלה".
פרק הבכורה שודר במרץ 1982, וההצלחה הייתה מיידית. "ידעתי שזו עשויה להיות תוכנית שתחזיק מעמד הרבה זמן ותהיה משפיעה מאוד", אומר זר. "הסיבה לכך היא שהמרכיבים שלה היו נכונים. ההפקה הייתה מדהימה, כך גם צוות הכותבים, המוזיקאים והמלבישים, הבובנאים והשחקנים. והאווירה הייתה קסומה. זה נתן את הכר הבריא והיפה לעשות עליו תוכנית טובה. היה שילוב מנצח של כל כך הרבה פרמטרים".
'פרפר נחמד' זכתה בשנת 1985 בפרס תוכנית הטלוויזיה הטובה ביותר לגיל הרך בתחרות שנערכה ביפן. היא ירדה מהאוויר ב-2004 וב-2021 חודשה לשתי עונות. בסך הכל הופקו 212 פרקים.
ערב חדש (1982-2017)
"כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה, הייתי במילואים בגלי צה"ל, וכשהגעתי לשטח ראיתי שכל הכתבים כבר בשטח", מספר יוסי רונן. "הסתובבתי שם בלי שהיה לי מה לעשות, ואז עלה לי רעיון: ליצור תוכנית משותפת לרדיו ולטלוויזיה, דבר שלא היה קיים אז. פניתי לגלי צה"ל ולטלוויזיה החינוכית, ובאופן מפתיע קיבלנו אישורים מהירים - גם מהרמטכ"ל רפאל איתן וגם משר החינוך זבולון המר. אמרתי לכולם: בואו נעלה מחר לשידור, ותוך פחות מ-24 שעות כבר היינו באוויר. זו הייתה לידה מהירה ומאוד חריגה לתוכנית טלוויזיה".
התוכנית שודרה בחמש אחר הצהריים, שעה שהייתה שמורה לרצועת ילדים. התוכנית שינתה את הרגלי הצפייה והביאה קהל מבוגר. "מהרגע הראשון הקו המנחה היה אמינות ועיתונות נקייה מלחצים, למרות שמדובר בגופים ממלכתיים", אומר רונן. "רצינו לעשות אקטואליה אמיתית, לא תוכנית מטעם. במחצית הראשונה של התוכנית שידרנו אקטואליה, פרשנות ואלמנטים שמחברים את הציבור, כמו דרישות שלום מחיילים מהשטח, ששודרו במהירות כמעט בזמן אמת. בחצי השני התארחו אומנים להעלאת המורל של הצופים והחיילים. זה יצר תחושת שותפות שלא הייתה קיימת קודם. כשהסתיימה המלחמה, גלי צה"ל פרשו מהתוכנית וגם האומנים הפסיקו לבוא, אז הקונספט היה חצי שעה של אקטואליה".
קרובים קרובים (1983-1986)
הסיטקום הישראלי הראשון עסק בחייה של משפחה ישראלית מורחבת, החולקת מגורים בבניין משותף ברחוב ויטק 9 בתל אביב. בקומה הראשונה התגוררו יורם (יהורם גאון) ההיפוכונדר, אשתו ליאורה (לאורה ריבלין) הפסימית והצינית וילדיהם אביתר (משה גרשוני) הפיקח והשטותניק, אפרת (נתלי מאירוביץ) הדעתנית ומולי (מולי שגב, לימים עורך "ארץ נהדרת") הפיקח.
בקומה השנייה גרו בני הזוג אילן (אילן דר) הקמצן והמניפולטור, אשתו תיקי (תיקי דיין), אחותו הנמרצת והאופטימית של יורם, ובתם גליה (גליה קדם), האינטליגנטית. בקומה האחרונה גרה חנה (חנה מרון), דודתם של יורם ותיקי, שמדברת לעציצים, מהווה אוזן קשבת לבני המשפחה וידועה בשל הקריאה "פתוווווח" למי שדופק על דלתה. הסדרה שודרה במשך שלוש עונות ו-38 פרקים, כולל פרק איחוד חד–פעמי ב-2004.
"בתחילת 1982 סיפר לי הבמאי יצחק שאולי על הכוונה להפיק קומדיית מצבים כמו באמריקה שתשודר בשעות הערב", מספר יהורם גאון. "כשהגעתי לקריאת פרק הפיילוט, ידעתי שאני עומד להשתתף בסדרה שנקראת 'רחוב ויטק 9'. עבודת ההכנה לסדרה ארכה כמעט שנה, כששאולי והיוצרת הנוספת רישה טירמן נסעו לביקור באולפני טלוויזיה בארצות הברית כדי לצפות בצילומים של קומדיות מצבים שהופקו שם. כבר בשלב ההקראה גילינו שהבדיחות גורמות לנו לפרוץ בצחוק, ואנשי ההפקה הביטו זה בזה בשביעות רצון: אם הפרק שעשע אותנו, אין סיבה שלא יבדר גם את הצופים. לקח לנו שנים להתחיל להבין כמה הסדרה נפלאה, בעיקר בזכות הטיפוסים והדמויות שכל אחד מהצופים זיהה בהם את עצמו וגם כי כל המצוקות המאפיינות את פרקיה הן אותן מצוקות שאנו נלחצים מהן גם היום. שום דבר לא השתנה, לא לרעה ולא לטובה".
רחוב סומסום (1983-1987)
אין ילד שגדל בשנות ה-80 וה-90 שלא מכיר את קיפי, עוגיפלצת, אריק ובנץ, קרמיט ומוישה אופניק, הלא הם הבובות שכבשו את הטלוויזיה החינוכית ב"רחוב סומסום". התוכנית, שעלתה בארץ לאוויר במרץ 1983, התבססה על התוכנית האמריקאית "Sesame Street", שמשודרת בארצות הברית מאז 1969 ועד היום. היא רצה במתכונתה הראשונה עד שנת 1987 ומאז זכתה לעוד ארבעה גלגולים שנמשכו עד 2015.
בלי סודות (1984-1986)
"מה שהפך את 'בלי סודות' לתוכנית כזו משפיעה ומצליחה היא ההפקה המושקעת", מציין אושיק לוי. "הושקעה מחשבה רבה בתפאורה, בבגדים, בתנועות ובהבעות הפנים שלנו, שלא לדבר על הטקסטים. זו הייתה הפקה שלא הייתה כמותה בטלוויזיה עד אותה נקודה. לא פלא שהנכדים שלי צופים בזה היום".
"זו הייתה תהודה עצומה שלא יכולנו לשער אותה, והיא עשתה לנו המון טוב", מוסיפה חני נחמיאס. "עשיית התוכנית הייתה בשבילי חוויה אדירה. בכל בוקר כשהייתי מתעוררת ויודעת שאני נוסעת לטלוויזיה ליום חזרות וצילומים הייתי באופוריה".
עניין של זמן (1992-1996)
סדרת הנעורים הבולטת ביותר בשנות ה-90 העניקה למשתתפיה, תלמידי תיכון בדיוני בתל אביב, מעמד של סופרסטארים, כשמדינה שלמה עקבה אחרי בעיותיהם בנושאי לימודים, אהבה, גיוס לצה"ל, פערים חברתיים, סמים, היריון, בולימיה ויחסים עם ההורים.
זומביט (1993-2006)
לפני שבכל בית היו אינטרנט, מחשב או טלפון סלולרי, הדרך היחידה ללמוד על מחשבים הייתה בתוכנית "זומביט", שהביאה את החידושים האחרונים בתחום הגאדג'טים והטכנולוגיה. התוכנית כללה פינות בנושאים שונים, בהן תחרות שבה אנשים מהבית שיחקו במשחק שמופעל באמצעות לחצני הטלפון, דבר שהיה חדשני אז.
פלטפוס (1994-1996)
ההצלחה של "פלטפוס", ששודרה במשך שלוש עונות ו-66 פרקים, הייתה מיידית. בין היתר היא הוציאה מידיה את פינת המערכונים "נווה חמציצים" בכיכובם של גרייניק ואלתרמן בדמויותיהם של הערסים צחי ומאיר.
"הנחנו ב'פלטפוס' הרבה מהיסודות של ההומור שהגיע אחרינו", אומר אלתרמן. "מה שהיה מיוחד בתוכנית הזו הוא החופש האומנותי המוחלט, למרות שהיינו בטלוויזיה החינוכית. גם העובדה שהיה מדובר בקולקטיב, ומי שביצע את המערכונים גם כתב אותם. אני חושב שזה היה חלוצי מצידנו, ולכן זו הייתה תוכנית אקלקטית מאוד, עם צבע שונה, של סלפסטיק, הומור מופרע, משחקי מילים ומוזיקה".
חצי המנשה (1996)
"לסדרה הזו יש מקום מתוק במיוחד בקריירה שלי", אומרת אהרון. "קודם כל בזכות האנשים: השחקנים, הבמאי האגדי יצחק שאולי, שגם ביים אותי בלהקת צעירי תל אביב ושנפרדנו ממנו לא מזמן, ואפרים סידון, על הכתיבה השובבית ומלאת החן וההומור, שהביאה את ספר שופטים מהתנ"ך היישר לשנות ה-90. עד היום מזהים אותי ברחוב מכל מיני תפקידים שביצעתי. כשמזהים אותי כנעמה בת מילכה מחצי המנשה, זה ממלא אותי שמחה וגאווה מיוחדת. במובן מסוים הסדרה היא גלגול מוקדם של 'היהודים באים', כשסיפורי התנ"ך שיש להם קונוטציה כבדה מקבלים זווית קומית. בחצי המנשה הגרסה תמימה והרבה יותר מעודנת, כיאה לתקופה יפה של תום שחלפה מהעולם".
בחדר של חני (1998-2008)
ילדי בית העץ (2016-2023)
קופה ראשית (2018 עד היום)
קומדיית המצבים המוקומנטרית שהפכה לתופעת תרבות יוצאת דופן, אמורה בקרוב לעלות בעונה השישית ולצאת לראשונה גם כסרט קולנוע. הסדרה, שעוקבת אחר המתרחש בסניף "שפע יששכר" ביבנה, החלה את דרכה בטלוויזיה החינוכית (2018), שם לא זכתה להצלחה משמעותית בתחילה. נקודת המפנה הגיעה עם המעבר לכאן 11 והחשיפה הרחבה ביו–טיוב, שהפכו אותה לסיפור הצלחה כלל-ישראלי שחצה את גבולות המסך, ולזכייה ב-11 פרסי האקדמיה לטלוויזיה.
התרעות פיקוד העורף