אבל במקום לעצור בדיווח וביקורת עניינית ,אולפן שישי גלש למחוזות אחרים. במשך חלקים נרחבים מהמהדורה, התחושה הייתה של חיטוט מוגזם בתחתוניו של ראש הממשלה. לא רק עצם ההסתרה נבחנה, אלא גם הפרטים האינטימיים ביותר: סוג המחלה, אפשרויות הטיפול, הבחירה בהקרנות על פני מעקב, ואפילו תחזיות עתידיות על חזרת הסרטן. לאולפן הביאו מומחית כדי לפרט עד כמה המחלה עלולה לחזור, אבל בפועל יצרה אי נוחות עבורי כצופה. יש גבול שבו מידע מפסיק לשרת את הציבור ומתחיל לשרת סקרנות ומציצנות. ברמה האישית לי לא נוח לעסוק במצבו הבריאותי של אף אדם, בטח לא כשהוא חורג מהגבולות והופך לסוגייה הכי מדוברת באולפן.
באולפן ביקרו את העובדה כי נתניהו הסתיר מהציבור את הסרטן, אבל בסופו של דבר הוא הסתיר בסך הכול חודשיים וחצי בתקופת מלחמה, בטענה כי לא רצה לתת קלף לאיראנים, יש הגיון בדבריו, כמו כן ניתחו כי הוא בחר להוציא את זה עכשיו מחשש כי האופוזיציה תוציא את זה בעצמה לטובת קמפיין הבחירות ותטען כי הוא לא כשיר בריאותית להמשיך לנהל את המדינה.
כדי להראות את הדיסוננס בין נתניהו למנהיגים אחרים , הציגו את אולמרט שחלה בסרטן ערמונית ושיקף את האמת לציבור במהרה. אברמוביץ' אף הוסיף שגם גדי איזנקוט חלה במחלה וכשזה קרה מיד הודיע לציבור ומינה ממלא מקום במקומו בזמן שיצא להתאוששות. אבל איזנקוט הוא אדם ישר, הוסיף אברמוביץ', ואת נתניהו אנחנו כבר מכירים. והוסיף שמה שחשוב זה לא כל כך ההסתרה כמו מה משאיר נתניהו אחריו: מדינה שקיבל ב 2009 שהייתה משגשגת ופורחת והיום, היא בבחינת: "להיות או לחדול".
מנגד, בוקר היה היחיד שניסה להחזיר פרופורציות, וביקר את פלג בנחישות על אמירתו כי סרטן היא מחלה קשה והזכיר שלא כל מחלה מתנהלת אותו דבר ולא כל סרטן הוא מסוכן ויש שחיים לצד המחלה, ולא כל אמירה היא מניפולציה. אך באותה נימה ביקר בחריפות את ראש הממשלה נתניהו, וטען כשם שהוא הסתיר את המחלה מהציבור ככה הוא מסתיר מהצפון את המצב ולא משקף להם את המציאות ונוטש אותם לבדם במערכה.
חייבת לשבח את פועלו של אלמוג בוקר, שעל אף שברור כי הוא ימני בדעותיו, יש לו גבולות, יושרה עיתונאית, והוא לא מדבר מתוך אג'נדה. הוא יודע גם לעצור הגזמה בביקורת כלפי הממשלה וגם יודע לבקר אותה כשצריך. ובימינו, עיתונאי נטול פוזיציה שיודע להפריד בין דעות אישיות לסיקור הוגן הוא די מצרך נדיר.
הכתב הצבאי ניר דבורי, שתמיג נלחם עבור הצבא, דיווח שהייתה הזדמנות לתקוף מחבלים בלבנון ולהשמידם, אבל הפעולה נמנעה על ידי הדרג המדיני שקיבל הוראה מפורשת מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ לא לתקוף באזורים מסוימים בלבנון. גם חיל האוויר לא תוקף בגלל טראמפ, למרות שחיזבאללה ממשיך להפר את הפסקת האש ,מה שיכול למנוע סכנת חיים לחיילינו שנתקלים במחבלים של חיזבאללה וכבר היו בשבוע האחרון כמה מותרים לפרסום. זה מה שקורה שנתניהו מאפשר לדונלד טראמפ להחליט עבורנו ביטחונית ולהפוך אותנו למדינת חסות, חסרת ריבונות ועצמאות ביטחונית.
ולהזכירכם שנתניהו עדיין לא עומת מול הציבור מדוע פעם אמר בקולו שמנהיג אמיתי הוא מנהיג שיודע להגיד לארה"ב : לא! והנה נתניהו מציית לטראמפ, כמו בובה על חוט, האם כל זה רק בשביל החנינה? אבל מעבר לאולפן המציאות עצמה הייתה קשה בהרבה והיא מכה בנו שוב ושוב בגלל אותה ממשלה.
באותה מהדורה דובר על הרצח המזעזע: צעיר שסיים צבא, שעבד בפיצרייה ביום העצמאות, ובסך הכול ביקש מקבוצת נערים לא להשפריץ ספריי, בעקבות זה הוא נרצח. זה לא סתם עוד אירוע פלילי. זו תמונת מראה מטרידה של חברה שבה גבולות בסיסיים נעלמים, שבה אלימות הופכת לתגובה כמעט אוטומטית. ואין פלא שהיא מתרחשת, כשהיא מקבלת גיבוי מלא מההנהגה.
כשבמקביל גם הדרמה המבזה והמבעיתה שהתחוללה השבוע מחוץ לבית המשפט העליון, בדיונים על ועדת חקירה ממלכתית, כשמשפחות חטופים הותקפו על ידי פעילי ימין, לצד קריאות ואיומים להשחית את השופטים שהוצאו מחשש לביטחונם מהאולם. מציאות הזויה, אלימה וקשה ואובדן מוחלט של קווים אדומים. כשבתוך הזירה הזו בלטה גם ח"כ טלי גוטליב , לא כמי שמרגיעה, אלא כחלק מהמחנה המתלהט. גיא פלג התייחס לתקרית בבית המשפט ואמר שזה יוצר דכדוך של ממש , אני אחריף את דבריו של פלג, ואומר שהרגשתי בחילה ורצון להקיא. מי ביקש מערב פרוע ולא קיבל?
ובכל האלימות הגואה, והאווירה העבריינית, ראש הממשלה מאפשר את כל ההתפרעויות והאלימות ולא מגנה אמירות כמו השחתת שופטים, או פגיעה בעיתונאים, וכאן עולה שאלה רחבה יותר, מטרידה בהרבה מכל דיון רפואי: איזה מסר עובר לדור הצעיר? למה שנתפלא כשצעיר נרצח.
כשאלימות נוכחת ברחוב, כשהשיח הציבורי מתלהם, וכשמנהיגות פוליטית לא מציבה גבולות ברורים אלא גרוע מכך מלהיטה את הרוחות ומגבה את האלימות, אין פלא שהתוצאה מחלחלת למטה. דור צעיר לא נולד אלים , הוא לומד אלימות. אני אחליף מושג ידוע נוסף, "פני הדור כפני הכלב" אז במקרה שלנו , פני הדור הצעיר כדור ההנהגה האלימה.
ובתוך כל זה, הדיסוננס הבולט במיוחד:, הפרופסורית דינה בן יהודה, משיאת המשואה היחידה שהבחירה בה הייתה נכונה לכל הצדדים במדינה, התראיינה לאולפן שישי ודיברה על חמלה ועל חמלה של רופאים כלפי חולים ואין סטאז'ר שעובר הסמכה אם לא בכה. מצד שני, בניגוד מוחלט, המציאות הפוליטית וחוסר החמלה של הממשלה שמשדרת הקצנה וניתוק שלא ממהרת לבקר בישובי הצפון או לא פגשה משפחות חטופים בזמנו. המדינה מדרדרת לתהומות הכי חשוכים, תחת הנהגה לא כשרה שאיבדה את הדרך, והגיע הזמן שנתעורר במהרה.
התרעות פיקוד העורף