נקודה אחת, גם בזמן המועט שאני מבקר בבית האח, אני מצליח לראות תמיד - הם כולם שם בדיוק אותו דבר. בטח יש נחמדים יותר או נחמדים פחות, או חכמים יותר ופחות, אבל באופן מפליא הם בדיוק אותו טיפוס. הם צעירים בני 27 עד 33, הבנים שריריים ומחוטבים, הבנות מחוטבות, הם מדברים בדיוק באותה עברית נגררת ומאנפפת שיוצאת מחצי האף, הם אומרים כל הזמן "חיים", "נשמה", "כפרה". כולם יוצאי שטנץ של סוג אוכלוסייה מגוש דן - תל אביב, ראשון, רמת השרון. הם חילונים. יש כמה אקדמאים, אבל בהימור לא מסוכן אפשר להניח שלא תפגשו בעתיד איש מהם במעבדות המחקר של מכון ויצמן. באותה מידה גם לא תפגשו בעתיד איש מהם מוסמך לרבנות. גם לא מזיע במסגרייה שלו. הם קבוצה של אנשים זהים.
לא באתי לשבת כאן על מרפסת להסתכל בהמון ולחלק ציונים, או להסתכל על ההמון המתאבק בעפר מתחת. אני מציע מבט של אחד שקופץ להצגה הזאת לזמן קצר כאורח. אם בהפקת "האח הגדול" התכוונו לאוכלוסיית טיפוסים אחידה, שהדרמות שתיווצרנה יהיו מקטטות יומיומיות קטנות, הרי שהם בהחלט יכולים לרשום לעצמם הצלחה. אני, כאורח לרגע, משתעמם תוך דקות ספורות משיחות של אנשים שונים שנשמעות לי זהות לחלוטין.
התרעות פיקוד העורף