ואם כבר מדברים על המשפחה של אלירן, אחד מרגעי השיא של העונה היה ללא ספק המפגש של אלירן עם אביו לאחר שנות נתק רבות. מכל הסצנות של ביקורים משפחתיים במהלך השנים, זו ללא ספק הייתה אחת המרגשות ביותר. הרגע שבו אלירן ראה את אביו ופשוט בכה כמו ילד. אלירן סיפר שלאחר שאמו נפטרה גם אביו נטש אותו, וניכר היה שהילד הפנימי של אלירן יצא החוצה וקיבל את סגירת המעגל שהוא כל כך חיכה לה. תגידו לי אתם איך אפשר להישאר אדישים לזה?
ומעבר לכל אלו, אלירן הוא גם אחד הדיירים הכי אמיתיים בבית. אי אפשר להאשים אותו באסטרטגיות, לרוב הוא פועל מהלב. לכן הוא גם נתפס כאופוזיציה יעילה מאוד לגל. הוא התחיל את המשחק כחבר שלה, ואי אפשר להדביק לו את הטייטל של "מחרים". דווקא גל היא שהפנתה לאלירן עורף, מסיבות שלא ברורות עד היום. ולכן ההתנגדות שלו אליה מרגישה אותנטית במיוחד. בכך הוא מצליח להיות נושא הדגל שמתנגד לגל, אבל בלי להיתפס כשונא עיוור. אלירן נתן הזדמנות, קיבל כוויה, ובחר להתרחק מאוד.
התרעות פיקוד העורף