אופציה אפשרית אחת היא - היאחזות בכוח באמונות הישנות, כדי לא להודות בטעות ההיסטורית והמתמשכת (לכאורה), שהתבטאה בכך שהאמינו ביכולת להגיע לשלום עם שכניהם הפלסטינים (חלקם אף סייעו לעזתים באופן פעיל). אני בטוח שיש בזה משהו, בייחוד עבור חברים מבוגרים כמו מוזס, שממש הקדישו את חייהם לטובת קידומו של אותו חלום. ו־7 באוקטובר היווה עבורם גם חורבן אידיאולוגי.
אבל אני חושב שזה הסבר פשטני מדי. בייחוד כששוב, מדובר באנשי מעשה כמו מוזס, שמיד אחרי שחרורו נרתם לשיקום הקיבוץ (ואף נפגש עם ראש הממשלה, כשזה הגיע לניר עוז, והתעלה מעל כל החרמות והאנטגוניזם). אז למה בכל זאת? כי מוזס כיוון את טקס הפרחת היונים לילדי הקיבוץ. הוא רצה לתת להם תקווה. ושלום הוא תקווה. לא שלום במשמעותו הנאיבית והשלום־עכשווית, אלא עצם החתירה לשלום כפתרון פרקטי.
שלום, כקונטרה למצבנו הנוכחי והלא נורמלי בעליל, שמנסים לנרמל. מצב שבו חיים לאורך זמן עם שבע חזיתות לחימה; עם חיילי מילואים שנדרשים לשרת למעלה מ־60 יום בשנה, ועוד במצב מתמיד של לחימה; עם היעדר מוחלט של גבולות למדינה; עם חוסר יכולת של האזרח הפשוט לתכנן משהו מראש, כי בכל רגע הלחימה עלולה להתלקח מחדש; עם אחוז מפחיד, שרק הולך וגדל, של ישראלים הסובלים מבעיות נפשיות מאז 7 באוקטובר; עם ההשלכות הקשות של מלחמה ממושכת על הילדים שלנו, שיתגלו עוד בהמשך. ועוד ועוד.
שלום, במובן הזה, הוא לא משאת נפש אוטופית אלא אמצעי מחויב המציאות. והכוונה היא להסדרים עוצרי לחימה מהסוג המפוכח, לא לפיס אנד לאב של וודסטוק. ובעיקר, לאלטרנטיבה לרעיון שגורמי ימין מנסים למצב מאז 7 באוקטובר, ועל פיו הלחימה היא היא מצב הקבע הבלתי נמנע. ספרטה כמשאת נפש. על הרקע הזה, הפרחת היונים היא מעשה הגיוני בהחלט.
על הסכין
צריך להגיד מילה טובה על ליגת־העל בכדורגל, שעונתה הסתיימה לפני שבוע. עם כל הביקורת, האלימות והגזענות, מדובר במוצר מרתק שמושך כמויות חסרות תקדים של צופים למגרשים. כולל יותר ויותר נשים ומשפחות. רמת מרבית המתקנים גבוהה, חלק מהקהלים מייצרים אווירה, והתפאורה לא נופלת ממה שקורה מעבר לים, ובכללי - מדובר בהצלחה.
"legends" (נטפליקס) היא סדרה אנגלית חדשה, המבוססת על סיפור אמיתי ולא מוכר: בשנות ה־80, המכס האנגלי נדרש להתמודד עם גל אדיר של הברחות הרואין למדינה, והכשיר במהירות פקידי מכס רגילים שהושתלו כסוכנים בקרב מבריחי הסמים. התוצאה מחוספסת, מותחת וגם מקורית מאוד, כי לא מדובר בטיפוסים הרגילים של סוכנים חשאיים.
העונה השנייה של "איש הערמונים" (נטפליקס) מפגישה מחדש את צמד הבלשים הדניים מהעונה הקודמת בפרשייה אחרת לגמרי. הפעם הם חוקרים רוצח המתעלל בקורבנותיו באמצעות משחקי מחבואים בהשראת שירי ילדים. התוצאה מרתקת ועוכרת שלווה, בסגנון עדות המתח הנורדי. ובלי ספוילרים, גם גוררת פרידה מפתיעה במיוחד.
התרעות פיקוד העורף