השחקן זוכה האוסקר, שמקפיד להישאר פעיל ועסוק בהוליווד כבר עשרות שנים, עבר כמעט כל תפקיד אפשרי בקריירה הארוכה שלו. דווקא כחוקר פרטי דכאוני, וטרן של מלחמת העולם הראשונה, בניו יורק של שנות ה-30 ייתכן שמדובר באחת ההופעות המפתיעות והמדוברות ביותר בקריירה המאוחרת שלו.
לא ספיידרמן, ספיידר - הגיבור שאף אחד לא ציפה
"Spider-Noir" בוחרת להתמקד בדמות אחת ובעולם אחד עם עלילה פשוטה, במקום להישען על יקום רחב של הופעות אורח. התוצאה היא סדרת גיבורי-על שמרגישה לעיתים יותר כמו מותחן בלשי קלאסי מאשר עוד פרק בפס הייצור של הז'אנר.
מבחינה חזותית, הסדרה מצליחה לבנות לעצמה זהות ברורה. האפשרות לעבור בין גרסת שחור-לבן לבין גרסה צבעונית יוצרת חוויה שונה לכל צופה, ומחזקת את האופי הפילם-נוארי של העולם. התאורה, הצללים, פסקול הג'אז והאווירה הבלשית יוצרים עולם שמרגיש יותר כמו סרט פשע קלאסי מאשר סדרת גיבורי-על סטנדרטית.
עלילה פשוטה, אבל זה עובד מעולה
כאמור הסיפור עוקב אחרי דמות בשם בן ריילי, שנטש את חיי גיבור-העל בעקבות אירוע טראומטי מעברו. הוא מנסה להתפרנס כחוקר פרטי די בינוני, אבל נשאב בעול כורחו לעימות שמאיים על העיר כולה, בין שני גורמי כוח שנלחמים על ניו-יורק - והוא במרכז. ריילי אינו ספיידרמן קלאסי. הוא רחוק מכך שנות אור. הספיידר גיבור על מבוגר, שחוק, ולעיתים נראה כאחד שהשלים עם הגורל להיות אדם פשוט, בודד שנלחם על הפרנסה. קייג' מביא עימו את החתימה המוכרת שלו מימיו הזוהרים: המבטא המחוספס, הבעות פנים חדות, ותחושת מלנכוליה קבועה שמשתלבת באופן מושלם עם האווירה האפלה של הסדרה.
מה שהופך את הדמות למעניינת במיוחד הוא הדינמיקה בין גיבור-על קלאסי לבין אדם עייף ופגום. כשהוא לובש את המסכה, הוא לא הופך למכונת פעולה מושלמת - להפך. הוא מתנשף, מסורבל, סופג מכות, מתקשה להתאושש ולעיתים נדמה שהוא בחיתוליו בתור הגיבור של העיר. זה רחוק מאוד מהגרסאות האלגנטיות והקפיציות של ספיידרמן.
במקביל, הסדרה חושפת בהדרגה את עברו של ריילי ואת הדרך המסתורית שבה הפך לספיידר, לצד אויבים נוספים בעלי כוחות-על צבעוניים, שמופיעים לאורך הדרך. העלילה לא מנסה להיות תעלומת ענק מסובכת או קונספירציה מרובת שכבות. היא פשוטה יחסית, אבל מספקת את מה שצריך כדי להחזיק עניין ולמלא את הפערים בצורה יעילה.
בין לבין, הסדרה משלבת רגעים קומיים שמאזנים את האווירה האפלה היותר כבדה. חלק גדול מהם מגיע מהאינטראקציות של ריילי עם הדמויות שסביבו, המזכירה הקולנית וידידו העיתונאי, שמונעות מהטון להפוך כבד מדי. קייג' עצמו מקבל גם רגעים קומיים מוצלחים במיוחד, עם תזמון שמדגיש את הצד האבסורדי של הדמות בתוך עולם קשוח. הדובדבן שבקצפת: תנועות מוזרות אי-רצוניות, מאין טיקים משעשעים שנובעים מהמוטציה שעבר - חידוש מבריק לעומת גרסאות אחרות של ספיידרמן.
בסופו של דבר, "Spider-Noir" מוכיחה דבר אחד: לפעמים דווקא הסיפורים הקטנים, האפלים והממוקדים הם אלה שתופסים הכי חזק.
התרעות פיקוד העורף