לאחרונה עלתה עונה שלישית, אבל אם לא ידעתם על קיומן של עונה 1 ו-2, אתם לא היחידים, הפנינה הזו מסתתרת טוב מדי בתוך ערימות החציר של נטפליקס.
תכירו את לידיה (מטילדה דה אנג'ליס) צעירה בעולם של מחוכים, שמלות מהודרות ואחוזות, שרוצה להיות עורכת דין. והיא גם טובה בזה. הגברים בעולם שלה, כולל אחיה ואביה (עורכי דין בעצמם) מאוד לא רוצים אותה בעולמות החוק. כמו שפסק השופט ששלל את רישיונה: "הרי לא יתכן שגלימת בית המשפט תוכתם בכל האביזרים המשונים שנשים נאלצות ללבוש כדי להיות באופנה".
זה המקום לציין שמדובר במחווה לדמות אמיתית, עורכת הדין הראשונה של איטליה, שנאבקה על החופש להיות משפטנית בעולם שבו גברים חושבים שמוחן של נשים הוא רק "שומר מקום" לכובעים ותסרוקות.
"לידיה פואט הייתה חלוצה לשחרור נשים ובין היוצרים של חוק המאסר המודרני. נידוייה מלשכת עורכי הדין בטורינו, הוביל לתנועה ציבורית שקראה לאפשר לנשים לעסוק בעריכת דין ולמלא תפקידים ציבוריים באיטליה", עד כאן ויקיפדיה.
כמעט כל פרק מתחיל בתעלומת רצח, תיק בלתי אפשרי שאף אחד לא רוצה להילחם עליו, ורק לידיה מצליחה לחבר את הנקודות בצורה אלגנטית, למצוא ראיות שאף אחד לא הבחין בהן, ולשבור עוד כמה חוקים "גבריים" בדרך. אי אפשר להתעלם מזה שלא הכל באמת "תפור" עד הסוף, ויש סדרות מתוחכמות יותר אם מה שבא לכם זה פתרון פשעים ותעלומות, אבל כאן לא C.S.I.
יש הנאה מתוקה בלראות איך הכל מסתדר בסוף, כל החוטים מתחברים, והצעירה האיטלקית החצופה, ששוברת לא מעט לבבות בדרך, שוב מעמידה את כולם במקום. אבל, יש טחנות רוח שגם היא לא מצליחה להתגבר עליהן. המסר הפמיניסטי ברור, המטרה מוצדקת, והדרך מלאה אווירה איטלקית מתנגנת.
כיף לראות לבד, כיף גם לראות עם בן/בת הזוג (כן, זו סדרה שמתאימה לצפייה משותפת, אבל תצטרכו בכל פעם להתאפק עד הפרק הבא). אז חפשו בשלט "החוק על פי לידיה פואט", צ'או ואריוודרצ'י. את הספגטי תצטרכו להכין לבד.
התרעות פיקוד העורף