אברהם פתח את דבריו בהתייחסות לטענות שלפיהן הביקורת הציבורית על הממשלה הפכה לשגרתית עד כדי כך שחלק מהציבור כבר מתקשה להתרגש ממנה. "לכל אחד שמורה דעתו", אמר, "אבל דעתי שאנחנו בהחלט בשפל שלא נראה כמותו. ואם זה מרגיש למישהו כמו 'זאב זאב', אז לדעתי פשוט הזאב טרף כמה פעמים, אז בוא נקרא גם הפעם לזאב בשמו - זאב".
"זו בדיוק הבעיה", אמר. "לא פרשת אוריאל מקייס, ולא מה היה בעוגדה או לא היה בעוגדה, האם דיווח ובאיזה אופן דיווח - זה לא העניין". אברהם הוסיף כי כשבעלי תפקידים בכירים מגיעים לתפקידם לאחר שהפגינו נאמנות אישית לראש הממשלה, הדבר מעורר קושי ציבורי משמעותי. "העובדה שראש המוסד מגיע אחרי שהוא חב נאמנות אישית לראש הממשלה היא בעייתית, ואותו הדין גם למבקר המדינה", טען.
אברהם ציין כי בפני ש"ס עמדה הזדמנות לתמוך במועמד שלדבריו מגלם את סיפור ההצלחה החברתי שעליו המפלגה מרבה לדבר. "הייתה לו פה הזדמנות אדירה. בן להורים שהיו במעברה אחרי שעלו מעיראק, אדם שגדל במעברה ועשה את כל הדרך עד לבית המשפט העליון. אם זה לא מקרה שבו ש"ס צריכה להיות הראשונה שתומכת בו, ולו בשל הדגל שהם עצמם מציבים ומטיפים לנו ולכל העולם כל הזמן - אז מהו אותו דגל?", תהה.
אברהם התייחס גם לטענות שעלו סביב אופן ההצבעה החשאית בכנסת ולתיעוד חברי הכנסת מאחורי הפרגוד. לדבריו, העובדה שחברי כנסת תיעדו את עצמם במהלך ההצבעה אינה יכולה להיחשב עניין טכני בלבד. "אני מת על אלו שאומרים: 'זה בעצם מותר. כל חבר כנסת יכול להפר את חשאיותו בעצמו'", אמר. אולם מיד הציב לדבריו שאלה מרכזית: "אם זה באמת כל כך תקין, למה הם לא עשו את זה בסיבוב הראשון? למה לא היה חשוב להם כבר בסיבוב הראשון להוציא את הצילום המגוחך שלהם מתוך הסלפי, או לשדר אותו בווידאו?"
לדבריו, התיעוד החל רק לאחר שהתברר כי תוצאות ההצבעה אינן מובטחות: "הם עשו את זה רק בסיבוב השני כי הם הבינו שהניצחון חומק להם מבין הידיים", טען. "והם הורו - בין אם במשתמע, בין אם בעקיפין, בין אם במישרין ובין אם ברמז. לא חסרות שיטות לגרום לחברי הכנסת לצלם את עצמם".
התרעות פיקוד העורף