כלומר, יותר מאשר מלמדים הסקרים על מידת התאמתו של מנהיג פוטנציאלי כזה או אחר לתפקיד, הם מלמדים על רחשי הלב של ציבור מצביעים גדול, מאוכזבי נתניהו (שאירועי השבוע האחרון בכנסת, אלימות החרדים והטרור היהודי ביהודה ושומרון, רק הרבו את מספרם), שמחפשים נואשות תשובה לא רק לשאלה "מי לא?" אלא גם - עת מתקרב מועד הבחירות, לשאלה "מי כן?".
לזכור את בנט
גם נפתלי בנט הוביל בבטחה בסקרים כל עוד שתק. ברגע שהחל לדבר, החלה הירידה בפופולריות שלו. גם כי נפתלי בנט לא ניחן בכריזמה תקשורתית, אבל בעיקר מפני שהגוש שתומך בו הוא אמורפי: יש בו דתיים לאומיים ולעיתים אף לאומנים, שמעבר לעמדתם המדינית שואפים גם ל"פרהסיה יהודית".
יש בו מאוכזבי מרצ, שמלבד רצונם לראות תהליך שלום מתקדם על חשבון ההתיישבות ביהודה ושומרון, שואפים (למשל) לתחבורה ציבורית בשבת. את שני המחנות הללו מאחדת רק שאיפה אחת: הפסקת שלטונו של נתניהו, שנתפס בעיניהם מסוכן. כמעט כל נושא אחר שעל סדר היום, למעט אולי גיוס שוויוני, מפלג ביניהם.
כל עוד שתק בנט, יכול היה כל צד להניח שהוא נוטה לכיוונו. ברגע שבנט החל להתבטא יותר ויותר, נזכרו בצד השמאלי שהוא בעצם קיצוני ימני, ובצד הימני סימנה החבירה ללפיד אימוץ של סדר יום ליברלי, שמזוהה במקומותינו משום מה עם השמאל. איזנקוט לפיכך מנסה להיות הראשון שצובר פופולריות כאלטרנטיבה לנתניהו, שיפתח את פיו לומר דברים ברורים, מבלי להינזק. זאת משימה קשה כשלעצמה, עוד לפני שמביאים בחשבון את הזירה: "פגוש את העיתונות".
לדבר בלי להגיד
כלומר, לאיזנקוט היו לא מעט סיבות לחשוש, אבל ניכר שהביטחון העצמי המשופר, אולי בשל הסקרים, הביא אותו לריאיון במצב טוב מאוד: דיבורו קלח, הוא כמעט לא נעצר לחשוב על התשובות (מה שקרה לו בעבר) והצליח להגיד הכל מבלי להתחייב לכלום: מצד אחד מינוי מבקר המדינה מושחת והוא ידרוש ממנו להתפטר, אבל מצד שני ישתף עמו פעולה אם לא יעשה כהמלצתו ויתפטר.
הדין בנוגע לחרדים: מצד אחד איזנקוט לא יתפשר על פחות מגיוס שוויוני, מצד שני הוא לא מתחייב לאי-ישיבה עם החרדים, אם יושגו ההבנות המתאימות.
כך הלאה, למעט אולי נושא אחד: נכונות להתעקש על לחימה בלבנון גם על חשבון התיאום עם ארה"ב. דהיינו, איזנקוט מזהה שהסנטימנט הציבורי אינו יכול להכיל עוד את מה שבעיניו נתפס כהבלגה נוכח נפילת חיילים ואיום על חיי אזרחים.
באופן מפתיע, סגל לא רק שלא נושך, הוא אפילו ממעט לנבוח. אולי הדברים של איזנקוט קונים גם אותו, אולי הוא מזהה במי שיושב באולפנו סוס מנצח - ואולי, רק אולי, אפילו הוא נגעל מהליך מינוי הפרקליט המשפחתי למבקר המדינה, והלינץ' שביקשו החרדים לבצע בשופט עליון שאינו תושב רחביה או רמת אביב, אלא מתנחל מגוש עציון.
האמנם אנו חוזים ברגעי לידתו של מנהיג חדש, מי שיצליח למגנט אליו את המחנה העצום שנע כעדר ללא רועה? ימים יגידו. דבר אחד ברור: את טבילות האש שלו הוא מבצע בהצלחה - הצלחה שיצטרך לשמר גם כאשר נתניהו יתחיל לכוון את האש לעברו.
התרעות פיקוד העורף