בתחילת הפרק נתקלנו שוב בחוסר התקשורת שלהם. נטע הרגישה שהרבה דברים יושבים על אביתר, אבל שהוא לא משתף ולא נפתח, וכאשר היא עימתה אותו עם זה, הוא הודה שזה נכון ושקשה לו לשתף. הוא אפילו סיפר שזה מה שהרס מערכות יחסים קודמות שלו. לדעתי תקשורת היא הדבר הכי בסיסי בזוגיות, ואפילו את זה אביתר לא ממש מצליח לתת.
בהמשך מתפתח דיון נוסף ביניהם. אביתר מעיד שהוא לא טוב בזוגיות, ונטע מנסה להסביר שזוגיות היא בסך הכול סוג של חברות. אביתר מעיד על עצמו פעם נוספת ומדבר על כך שהוא חבר גרוע, מבריז ולא מתקשר.
בעיניי זה דגל אדום ברור. כמעט כל שיחה שלו מצביעה על כך שהוא מוכן להקריב את כל הפרמטרים בחיים שלו למען הצבא. ומה זה בעצם אומר עליו? ולמה הוא בא לתוכנית כזו? ובכלל, מרגיש שמוטיב הצבא והמלחמה עוטף את הקשר הזה. בין אם אלו שלל הדיבורים שנשמעים קצת כמו פוסט טראומה, הבהלה הבלתי נשלטת מזיקוקים, או הברכה הכל כך רומנטית על נוף רצועת עזה. סיפורה המדמם של מדינת ישראל משתלב בתוך הקשר הזה, ואני לא חושב שזה דבר טוב ליחסים.
אבל הדבר שהכי עיצבן אותי הייתה ההתעקשות של אביתר שנטע תגור בצפון. הוא לא מוכן להקריב כלום, ולא רוצה לעשות למענה שום צעד, בעוד שהוא מעז לדרוש ולנדנד לה שתסכים לעבור איתו לצפון. אני לא יודע מה עובר על הגברים בעונה הזו, אבל מקום המגורים צריך להיקבע בשיח משותף, ולא כדרישה או אולטימטום. וגם כאן נטע שוב מוותרת. היא מוכנה לספוג הרבה למען הקשר הזה. את חוסר המחויבות כלפיה, את העדפת המילואים על פני בניית היחסים, ואת הוויתור על הבית שלו לטובת סאבלט בתקופה מאוד קריטית של חייו בתוך תהליך כזה. אמנם מהפרומו לפרק הבא נראה שהמצב ביניהם משתפר, אבל נכון לעכשיו זה לא נראה אופטימי במיוחד.
ועכשיו נעבור לנוי ואביתר, הזוג שנחת בירח הדבש שלו ממש זה עתה. כבר על ההתחלה קיבלנו מוטיב שלא מבשר טובות. ירח הדבש המאושר התחיל ברגל שמאל כאשר הם נחתו ביעד ללא המזוודות. אלא שהם לא נתנו לזה להפריע להם, והיום הראשון נראה באמת טוב עבורם. אפילו נרשמו גילויי חיבה, והכימיה עבדה. אביתר הגדיל ועשה צעד משמעותי וחשף בפני נוי את הסיפור המשפחתי של הוריו, והרשה לעצמו אפילו לבכות מולה. אביתר עצמו העיד שזה מאוד לא אופייני לו, וכנראה שזה סימן טוב. אלא שהצעד הזה של אביתר לקראת נוי כנראה הלחיץ אותה באופן לא מודע, כי בבוקר למחרת כל האווירה השתנתה.
נוי הרגישה צורך להיות כנה עם אביתר, והסבירה לו בעדינות שהוא לא ממש הטייפ שלה, וזה מלחיץ אותה. כנראה בגלל שאביתר עשה צעד לעברה, היא נלחצה והרגישה שחייבת להיות כנה. מצד אחד, כנות היא המפתח להצלחת קשר, אך מנגד, כשקשר נמצא בנקודה כל כך קריטית, לכנות הזו יכול להיות מחיר גדול. אביתר מגיב בסוג של הלם. הוא מנסה להסתיר את תחושת האכזבה, אבל מסגיר את עצמו כשהוא רומז שיש לו נטייה להיסגר אחרי דברים שלא מוצאים חן בעיניו. הוא כאילו רומז לנוי: תיזהרי, כי אני עלול להינעל בחוץ.
משם הם עוברים לשיחה על גבולות. נוי מנסה להבין מהם הגבולות שלו בתהליך, ואביתר מדגיש שהוא לא הציב כאלה. נוי מסבירה שהגבול שלה נוגע בפחד מדחייה, ושאם תרגיש לא רצויה היא תנטוש, כדי לשמור על הביטחון העצמי שלה. לפחות כרגע עושה רושם שנוי מאוד רצויה על ידי אביתר, אבל זה לא נראה הדדי.
ולבסוף סופי ודור. אפשר לנסות לעשות משחק שתייה: כל פעם שדור מתלונן על המגורים בהרצליה, להרים צ’ייסר. אני מניח שנסיים את המשחק שיכורים עד כלות. דור לא רק מתלונן, הוא עסוק בהדגשת הוויתור שהוא עושה למען סופי. מה קורה עם הגברים בתוכנית הזו כשזה נוגע למקום מגורים? בהמשך הפרק סופי ודור הולכים לבקר את המשפחות שלהם, שמאוד מפרגנות ומרוצות מהקשר. אבל אם יש משהו ששמתי לב אליו, הוא שמי שמספר ומשתף כל הזמן מול המשפחות הוא דור, בעוד סופי מביטה מהצד ורוב הזמן שותקת.
זה מרגיש שהיא לא שם עד הסוף לדעתי. לעומת זאת, בין המשפחות נראה שנוצר חיבור. גם דור מדבר יפה על הקשר, אבל משהו שם פשוט לא מרגיש לי כן עד הסוף.
התרעות פיקוד העורף