אבל הסיפור האמיתי היה נתניהו עצמו. מסיבת העיתונאים הייתה אמורה להיות חשבון נפש לאומי על המלחמה מול איראן והמטרות שלא הושגו ומה קורה מכאן והלאה. בתחילתה הוצגו לציבור מטרות שאפתניות: הסרת האיום הבליסטי, עצירת תוכנית הגרעין, פגיעה משמעותית במערך הפרוקסי האיראני ואפילו יצירת תנאים להפלת המשטר בטהרן. מאז הגדרת המטרות ועד היום, קשה לטעון שאחת מהמטרות הללו הושגה. איראן עדיין מחזיקה בארסנל טילים משמעותי, תוכנית הגרעין לא פורקה, השלוחות האזוריות עדיין קיימות, והמשטר האיראני לא נפל ואפילו אכזרי מתמיד, ויקבל סכומי כסף אדירים של מאות מיליארדי דולרים במסגרת ההסכם, כדי להמשיך במירוץ החימוש וההתחזקות.
אז מה השתנה, חוץ מלהמשיך לשקר לציבור הישראלי? האם היעדים השתנו? האם הציבור לא הבין נכון? או שמא אנחנו עדים לניסיון קלאסי לשכתב את מטרות המלחמה בדיעבד כדי להתאים אותן לתוצאות?
נתניהו גם הקדיש חלק ניכר מנאומו לקמפיין הפחדה מוכר, כשכל האירועים הנוראיים ביותר שהתרחשו במדינה קרו דווקא תחת המשמרת שלו. לדבריו, אלמלא פעולותיו, אזרחי ישראל היו ניצבים בפני סכנת מוות המוני. מדובר באחת האמירות המפחידות ביותר שנשמעו ממנו בתקופה האחרונה. אלא שהוא שכח להזכיר פרט אחד חשוב: איראן האיצה משמעותית את תוכנית הגרעין שלה דווקא לאחר שנתניהו דאג שטראמפ יפרוש מהסכם הגרעין של אובמה ב-2018.
וכאן נמצאת אולי השאלה הגדולה ביותר על מורשתו המדינית של נתניהו. במשך שנים הוא הוביל מאבק בלתי מתפשר נגד הסכם הגרעין של אובמה, השקיע הון פוליטי עצום בניסיון לשכנע את וושינגטון לפרוש מההסכם, ובסופו של דבר הצליח כאשר הנשיא טראמפ הודיע על יציאת ארה"ב ממנו. תומכי המהלך טוענים שהסכם אובמה היה רע ומסוכן. אותו הסכם שנחתם כעת שוב, רק עם עוד הטבות לאיראן. אלא שמבקריו טוענים שהפרישה האמריקאית מהסכם אובמה הסירה את המגבלות שהיו על איראן ופתחה בפניה את הדרך להאיץ את תוכנית הגרעין שהובילה אותנו - כפי שטוען נתניהו - לסכנת מוות המוני.
בסוף הערב הגיע גם רגע משעשע. עיתונאית אמרה לנתניהו שתשמח לראות אותו ביותר מסיבות עיתונאים. "אדרבה", השיב ראש הממשלה. נראה לי שאחרי שיבין כמה טעויות הוא עשה במסיבת עיתונאים אחת, שישמשו את המתחרים שלו בקמפיינים הקרובים, לא נראה שמסיבת עיתונאים נוספת קרובה.
אבל כשכיבו את המצלמות, נשארה תחושה ברורה: זו הייתה מסיבת עיתונאים של הסברים, תירוצים ושכתוב היסטוריה. נתניהו ביקש למקסם הישגים ולצנזר כישלונות. אלא שהעובדות נותרו בעינן. המלחמה הסתיימה בלי הכרעה ברורה, בלי אף מטרה שהושגה, איראן עדיין כאן, תוכנית הגרעין עדיין כאן, והסכם חדש מתגבש בלי שישראל יודעת את פרטיו.
יציאה למלחמה איננה הישג. האופן שבו היא מסתיימת הוא ההישג. וכאשר ראש הממשלה עצמו מודה שאינו יודע מה ייכתב בהסכם שאמור לעצב את המציאות האזורית בשנים הקרובות, קשה להציג את התוצאה כהצלחה. אולי משום כך הקדיש נתניהו כל כך הרבה זמן לדבר על העבר ועל העתיד - כי נכון לעכשיו, גם לו אין תשובות.
התרעות פיקוד העורף