ויקי ועומר מגיעים לטיפול הזוגי שלהם במצב רע מאוד בקשר. בחדר ההמתנה ויקי, עם אוזניות, מעדיפה להיות בדיסטנס מעומר. היא עדיין כועסת, והאמת? במידה רבה של צדק. עומר ממשיך לדבוק בכך שהחלק הבעייתי העיקרי היה התגובה שלה ולא עצם המעשה שעשה. ויקי לא מקבלת אפילו טיפת הכרה. בטיפול הזוגי הדברים עולים שוב. אבל הפעם כלנית מנסה שיטה חדשה. היא מבקשת מהם לקיים דיאלוג בשיטת אימאגו.
הרעיון המרכזי הוא שלא מנסים לנצח בוויכוח או לשכנע את הצד השני, אלא להבין באמת את החוויה שלו. הרעיון נחמד, אבל הבעיה מתחילה כאשר אני לא מרגיש שעומר וויקי קיבלו מקום מאוזן לפרוק. בזמן שעומר דיבר על רגשותיו, זה הרגיש שכלנית ממש מדבבת את הדברים וחופרת לעומקם.
מהצד השני, כשזה הגיע לויקי, הרגשתי פחות חמלה. כאילו כל המיקוד בסיטואציה הוא רק בתגובה של ויקי, ולא במעשה שגרם לה. כלנית אפילו מציעה לעומר לבקש מוויקי שתדע לסלוח לו על טעויות. אבל אי אפשר במקביל לבקש מעומר שישתדל יותר? יש כאן מוטיב שעוד נתקל בו בהמשך הפרק, של הסרת אחריות, ובמקרה הזה כלנית מצדדת בו לטעמי.
אבל לזכותה של כלנית ייאמר שהתרגיל הזה פתח משהו ועזר להם לדבר. מנגד, בגלל שוויקי לא קיבלה את ההכרה שמגיעה לה, היא לא הצליחה להסיר מעל ליבה את הפצע הזה, והעידה שהיא מתקשה להמשיך הלאה. בנוסף לכך, במהלך הפרק ליווה את ויקי מוטיב מטלות הבית. ויקי רמזה בצורה יפה לעומר לקחת יותר אחריות, ופעם אחר פעם הוא הסיר מעצמו את האחריות כמו ילד.
הוא העדיף להיות "ראש קטן". בנוסף, ראינו גם רגע קצת מביך של חוסר מודעות מצדו. הוא היה משוכנע שהוא מסודר ונקי כמו ויקי, והתכחש לבלגן שהוא משאיר סביבו. מעבר לכך, היה גם חוסר התחשבות בולט. ויקי ביקשה מעומר שלא יעלה מזיע למיטה, וזו לא הפעם הראשונה, הוא כבר יודע שזה משהו שמפריע לה. אבל למרות זאת הוא לא מתחשב בה, ומעדיף להסביר לה שהכלבה שלה יותר מסריחה. למה לא פשוט קצת להתחשב?!
ויקי בסוף רוצה שעומר יעזור לה להבין מה הוא מרגיש, ולא יצפה שהכול יבוא ממנה. אבל אני חושב שמעבר לכך, הציפייה היא שעומר יראה יותר אחריות ומסוגלות בקשר. כך גם בתגובות האדישות והסלחניות שלו לטעויות של עצמו. אין משהו מעצבן יותר ממישהו שחי בשלום עם הטעויות שלו ולא מראה נכונות ללמוד מהן. בסוף ויקי ועומר עברו לדירה ניטרלית ודי מהממת בטיילת.
הכול נראה כמו התחלה חדשה ויפה. אלא שאצל ויקי מתעורר חשש פנימי שהיא לא תצליח לסלוח ולעבור הלאה. וואלה, אני הכי מבין למה. עד שוויקי לא תקבל הכרה לתחושות שלה, יהיה לה קשה להניח את הדברים מאחור, וזה כרגע משהו שלא ראינו, לא מול עומר ולא בטיפול הזוגי.
תחילה לגבי המחויבות של אביתר. אנחנו עדים לכך שלעומת שאר הזוגות, אצלהם יש שגרה מוזרה של לבד וביחד. התהליך שלהם מרגיש הרבה פחות אינטנסיבי מזה של שאר הזוגות, וזה כי הם באמת לא מקיימים את החוקים הבסיסיים של הפורמט הזה. וכל האשמה היא על אביתר. אבל למרות הקשיים, נטע לא מוותרת היא נמצאת בתהליך במאה אחוז.
עכשיו לגבי הציר הרגשי, גם שם הקצב הוא צעד אחורה ואחד קדימה. מצד אחד הם מתקרבים. המגע הופך קרוב יותר, נוצרת אינטימיות גם בשיח, יש יותר חום ויותר מחמאות. והכי חשוב, נטע ממש מרגישה את הגעגועים אליו כשהוא חסר. אבל ההתנהגות העצורה והמהוססת של אביתר מלחיצה את נטע.
היא מתחילה להבין שהחששות שלה לגביו נכונים, ושהוא אדם די מלנכולי. אבל אפילו שהוא בעצמו אומר את זה, היא ממש מתחננת שיפסיק, כאילו היא לא רוצה שהמציאות תגיע אליה. אבל הכחשה לא עוזרת, ואני הייתי מציע לנטע לחשוב עד כמה זה באמת מפריע לה. כי לגרום לאביתר פתאום להיות "גבר אלפא" שצועק ומלא ביטחון לא יקרה. וגם לנסות להפוך אותו לשמח כמו ציפי שביט לא יועיל. היא צריכה להחליט עד כמה זה קריטי להמשך ולקבל החלטה.
גם בעלי, שיחיה, הצליח להקסים אותי בעזרת אוכל, כי מה יותר רומנטי מגבר שהמציא ריזוטו על שמך? שום דבר! הסדנה הזו בהחלט עשתה פלאים, ופתאום אחריה משהו התחלף לחלוטין בגישה של ניב כלפיו. בנוסף, המחמאות שאסף נתן באופן אותנטי לניב עזרו לה להיפתח ולהרגיש בנוח. פרק מאוד אופטימי של הזוג הזה.
התרעות פיקוד העורף