הפער הזה בלט עוד יותר על רקע התמונות מהערב שקדם לכן. בזמן שמשפחות התמודדו עם הבשורות הקשות, בכירי הממשלה והקואליציה חגגו בחתונת בתו של בכיר ליכוד, הצטלמו מחויכים למצלמות ונראו משוחררים מכל תחושת דחיפות לאומית. איש אינו מצפה שמדינה תעצור את חייה לחלוטין בזמן מלחמה, אך הציבור בהחלט מצפה ממנהיגיו להפגין שיקול דעת, רגישות ודוגמה אישית, ובטח ובטח להגיע להלוויות של לוחמים שנפלו בגלל שיקול מוטעה שלכם ובגלל שאתם, ההנהגה העלובה בתולדות המדינה, שלחתם אותם להילחם כשידיהם כבולות.
ואם לא די בכך, בזמן שלוחמים נשלחים שוב ושוב אל החזית, ונופלים בזה אחר זה, 24 נופלים מאז הפסקת האש, הממשלה ממשיכה לקדם חקיקה שמעוררת מחלוקת ציבורית עמוקה, ובראש ובראשונה את סוגיית הפטורים מגיוס והמשך אי-השוויון בנטל. התחושה היא שהלוחמים נקראים להקריב יותר, בזמן שהמערכת הפוליטית ממשיכה להכשיר השתמטות מטעמים קואליציוניים.
אריה דרעי שולח לוחמים אל מותם - ומתגאה שנכדיו עריקים
לאורך כל התוכנית עלתה שוב ושוב תחושה של ממשלה שעוסקת בנושאים אחרים כמו חוק החלשת התקשורת, חוק יסוד לימוד תורה שיכשיר השתמטות, חוק החלשת התקשורת החופשית, במקום שהכנסת תדון באיך מונעים מעוד לוחם ליפול בלבנון. בזמן הזה השאלה החשובה באמת נותרת ללא מענה: מהי האסטרטגיה של ישראל בלבנון? כרגע הממשלה צריכה לדון רק בנושא הכי בוער, שהמצב בלבנון תחת מגבלות לא יכול להישמר.
השקרים של נתניהו אל מול מציאות קודרת בישראל
רון דרמר חוזר לתמונה
משפט נוסף מעניין שאמר: נכנסנו למלחמה עם שותפות עם ארה"ב ויצאנו פרודים מהם, ועכשיו נראה שארה"ב שותפה עם איראן. מדיניות כושלת של ממשלה שהובילה אותנו למצב נחות, בעוד חיזבאללה ואיראן מחזיקים בשליטה ומנצלים את המצב הזה. וסיים עם פתרון שנראה הגיוני בעיניו למצב הסבוך: צה"ל צריך לחזור לקו הבינלאומי כדי לקבל חופש פעולה מלא לתקוף ולהגן על היישובים. צבא צריך יכולת התקפית.
ניר דבורי קורא לשירות מלא של ישיבות ההסדר
הדברים הקשים של ג'יי.די. ואנס הם תעודת עניות לנתניהו
המשמעות של הדברים מרחיקת לכת. כאשר סגן נשיא ארצות הברית, שצפוי להיות אולי הנשיא הבא של ארה"ב, אומר בפומבי שישראל נשארה לבדה בזירה הבינלאומית, הוא אינו רק מתאר מציאות, הוא מעניק לה חותמת רשמית. הוא למעשה מאשר בפני העולם כולו את עומק הבידוד המדיני שאליו נקלעה ישראל.
וזו אחת מתעודות הכישלון החמורות ביותר של ממשלת נתניהו. לפני שנים לא רבות ישראל נתפסה בעולם כמעצמת חדשנות, מדינת הייטק מובילה, מוקד למחקר רפואי, לפיתוחים טכנולוגיים וליזמות פורצת דרך. גם מי שחלקו על מדיניותה העריכו את הישגיה. כיום, במקומות רבים בעולם, התדמית הזאת נשחקה בצורה דרמטית.
ממשלות אינן יכולות לשלוט בכל מה שנאמר עליהן בעולם, אך הן בהחלט יכולות לנהל מערכה הסברתית רצינית, לבנות בריתות, לפעול בזירה הבינלאומית ולהסביר את עמדותיהן. נדמה שגם בתחום הזה ישראל פשוט כשלה. האמירה של ואנס מדאיגה גם בגלל העתיד. הוא נחשב לאחד האנשים שעשויים להנהיג בעתיד את המחנה הרפובליקני ואף לרשת את טראמפ. אם זו תפיסת עולמו כיום, אין שום ערובה לכך שבעתיד התמיכה האמריקאית בישראל תישאר כפי שהיא. בריתות אינן נכס קבוע. הן דורשות תחזוקה, אמון ועבודה מדינית רציפה.
רעידת אדמה פוליטית: גורמים בממשל טראמפ במגעים עם האופוזיציה
עצם קיומם של מגעים כאלה מלמד על עומק משבר האמון שנוצר בממשל טראמפ מול נתניהו. כאשר בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל מחפשת כתובות נוספות לשיחה, זו נורת אזהרה מהבהבת למצביע הישראלי. היתרון שנתניהו נופף בו לאורך כל הדרך, על קשריו האדוקים עם טראמפ, כבר לא קלף במשחק. נראה שנתניהו אתמול שמע את הכותרת והשתין בתחתונים.
גיא פלג: "נתניהו מהלך אימים על התובעים"
פלג אף הביא דוגמה מוחצת נוספת על השתלטות נתניהו: בכל משפט בישראל נכנסים השופטים בסוף, אחרי שכל הצדדים נמצאים באולם ועומדים כדי לתת כבוד לבית המשפט עם כניסת השופטים, ורק במשפט נתניהו הנאשם נכנס אחרי שהשופטים כבר באולם וחבורת המעודדים שלו עומדת לקבלו בליקוקי תחת. המשפט של נתניהו הפך לניסוי חברתי ומשפטי כושל, ולכן על הכנסת הבאה לחוקק חוק נאשם שמונע מנאשם בפלילים להיות ראש ממשלה, או חוק קוצב קדנציה לשתיים בלבד, וחוק צרפתי לחקור אחרי שראש הממשלה סיים את תפקידו.
נותרה שאלה אחת מרכזית: מי עוסק באמת בדברים החשובים? מי מתכנן את עתיד המערכה בלבנון? מי דואג לביטחון הלוחמים? מי מטפל במשבר כוח האדם בצה"ל? מי משקם את מעמדה הבינלאומי של ישראל? מי מונע מאיראן את הגרעין, ומי מחזיר לציבור את התחושה שיש כאן הנהגה שמבינה את גודל השעה?
בטוח לא הממשלה הנוכחית, וכולנו נתפלל לבורא עולם שיושיענו ויגאלנו מהממשלה הנוראה ביותר בתולדות המדינה, שהביאה לחורבן הבית.
התרעות פיקוד העורף