זו הייתה אמורה להיות חשיפה שתרעיד את אמות הסיפים, ותוביל לצעדים מרחיקי לכת מטעם חדשות 12, אבל בימינו הטרופים כשידיעה אחת רודפת את השנייה, כשלמגרש המשחקים נכנסו גופי תקשורת ששינו את כללי המשחק, שמטנפים אחד על השני, מפרסמים פייק ניוז, מפרשנים מטעם, ואיבדו לגמרי את אמון הציבור וכללי העיתונות הכי בסיסיים, הידיעה של קלוגהפט נבלעת בתוך חלל עצום של חוסר אמון מושרש של הצופים בפוליטיקאים ובתקשורת כמקשה אחת.
את הפרטים הללו לא ידענו כשקלוגהפט כיכב על המסך והרעיף באולפני חדשות 12 מחמאות על יו"ר המפלגה, השר סמוטריץ', בין הדברים שאמר: "גם צריך להגיד דברים טובים, השקל מתחזק, הבורסה מזנקת ונלחם בהון השחור".
אפילו במפלגת "הציונות הדתית" נדהמו, כביכול (הסביר שמש בציניות מתבקשת), מהמחמאות של קלוגהפט והעלו את הקטע לפייסבוק המפלגתי לצד הכיתוב "קלוגהפט עבר על חוק הפורמט והחמיא לסמוטריץ'".
קלוגהפט מצידו מכחיש את הטענות למתן שירותי ייעוץ וגורס כי מדובר במחקרי עומק בלבד, בדומה לשירותים נוספים שהעניק לעוד 10 מפלגות שונות אותם הוא מסרב לחשוף. לדבריו, במהלך שנת 2025 סיפק שירותים למספר דו־ספרתי של מפלגות מהקואליציה ומהאופוזיציה, מבלי לשמש כיועץ בחירות פעיל.
אולי כדאי שנעבור על כל הפרשנויות של קלוגהפט ונראה לאיזה בכיר מפלגה הוא החמיא, ונסיק לבד מי המפלגות שעבורן הוא סיפק מחקרי עומק. גם אם מקבלים את גרסתו של קלוגהפט במלואה, עדיין הוא קיבל תשלום ממפלגות שונות ובראשן "הציונות הדתית", אם זה לייעוץ פוליטי או למחקרי עומק. השאלה המרכזית אינה משפטית אלא עיתונאית מקצועית ובעיקר אתית: האם הצופה ידע את זה בזמן אמת? כי ברגע שאותו אדם מופיע שוב ושוב כפרשן פוליטי על אותם שחקנים פוליטיים שהוא עובד איתם ומתפרנס מהם, נוצר חוסר סימטריה מובנה. לא צריך להוכיח הטייה בפועל כדי להבין שהאמון כבר לא נקי.
כאן נכנס המושג הפשוט אך הקריטי מכל בעולם התקשורת: גילוי נאות. אין בעיה עקרונית בכך שאדם היה בעברו או משמש כיום יועץ פוליטי, אסטרטג או חוקר דעת קהל, וגם אין בעיה בכך שאותו אדם יביע דעה או ינתח את המערכת הפוליטית שכוללת את לקוחותיו. הבעיה מתחילה כשהשני מתקיים במקביל או בסמוך לראשון, בלי שקיפות מלאה.
גם פרשן ישר לחלוטין, שמאמין שהוא אובייקטיבי, עדיין נמצא בניגוד עניינים פוטנציאלי כשהוא מקבל כסף מגורמים פוליטיים שהוא מנתח בשידור חי. הצופה לא יכול לנחש את זה לבד. הוא צריך לדעת. במובן הזה, גילוי נאות אינו "תוספת אתית נחמדה". הוא תנאי בסיסי.
בלי גילוי נאות ברור, קבוע ובולט על המסך, נוצר מצב שבו פרשנות יכולה להיתפס, בצדק או שלא בצדק, כהמשך עקיף של עבודה מקצועית אחרת. גם אם זה לא נכון, מספיק שזה נראה כך כדי לפגוע באמון הציבור.
כאן נכנס ההקשר הרחב יותר, שמחדד מדוע הפרשה הזו מעוררת רעש חוזר ודרישה מחדשות 12 לעשות בדק בית. בשיח התקשורתי הישראלי עלו לאחרונה שני מקרים נוספים שבהם נטען לקשרים בין פרשנים או מגישים בחדשות 12 לבין גופים פוליטיים או עסקיים שהם מסקרים.
לאחרונה נחשף גם כי פרשן ביטחוני בכיר יושב באולפני 12 ומגן על אחריותו של ראש הממשלה נתניהו בעניין טבח השבעה באוקטובר, כשהוא מטיח אשמה בשב"כ ובאמ"ן, וכל זאת מבלי לעשות גילוי נאות ולהזכיר שהוא בעצמו קרוב משפחה של קמן אוגדת עזה, שהיה בין הבכירים בצבא שהיו אחראים לטבח הנורא.
בסופו של דבר, הסיפור סביב קלוגהפט אינו באמת רק עליו. אני מאמינה שבאולפנים יושבים עוד פרשנים רבים שמערבים בין אינטרסים כלכליים ואישיים לבין תמיכה פוליטית על המסך. זו הפכה להיות מערכת שלמה שמנסה להחזיק במקביל עולם פרשנות עיתונאית ואנשים שיש להם אינטרסים פוליטיים או כלכליים כאלה ואחרים.
מותר לפרשנים להיות מעורבים, מנוסים ובעלי קשרים. אבל ללא גילוי נאות ברור, כל אמירה שלהם תישאר עם סימן שאלה שמרחף מעליה. ובתקשורת, סימן שאלה אחד, אפילו קטן, שווה יותר מכל תשובה חד־משמעית.
מה שכן ניתן ללמוד מהחשיפה של מיכאל שמש: חדשות 13 מעבירים הילוך בניסיון לקבוע את מקומם במפת התקשורת. הם עוברים שינוי אריזה עם כניסתו של הבעלים החדש לערוץ, ומנסים להחריף את הטון ולא מהססים לחשוף את נקודות החולשה של גופי שידור מתחרים. רק שימשיכו כך.
התרעות פיקוד העורף