אפשר לומר שהם התעוררו. רק חבל שזה קרה קצת מאוחר מדי, רגע לפני מערכת בחירות, וחבל עוד יותר שלא עשו זאת כבר לפני שנים, כשהפכו פעם אחר פעם לשק החבטות של מי שבאותה נשימה גם דרש מהם לשדר אותו בשידור חי.
גם העילה למסיבת העיתונאים והדרך שבה הוכרזה הייתה תמוהה. באופן רשמי היא נועדה לעסוק בהסכם עם לבנון, אלא שהציבור כבר הכיר את פרטי ההסכם מאז היום שלפני כן. לא הייתה כאן דרמה ביטחונית מתפתחת, ולא אירוע שחייב את כל מערכות החדשות לעצור הכל ברגע האחרון. זו הייתה בעיקר הזדמנות תקשורתית עבור הקמפיין החדש של נתניהו, שמתרסק בסקרים, ונתניהו ציפה שכל המדינה ובראשה התקשורת תעמוד שוב לדום.
יש רגעים קטנים שבהם אפשר לזהות שינוי גדול. לא הצהרה דרמטית, לא חוק חדש, לא רעידת אדמה פוליטית, אלא החלטה אמיצה של מערכת חדשות. נתניהו הודיע למערכות החדשות, בהתראה של דקות ספורות - יש שטענו 45 דקות, אחרים על 15 או אפילו 14 דקות - כי הוא עומד למסור הצהרה ולקיים מסיבת עיתונאים. הציפייה הייתה ברורה: כל הערוצים יקטעו את שידוריהם, יפקיעו את הפריים-טיים ויעבירו את השידור בשידור חי, כפי שקרה פעמים רבות בעבר.
אלא שהפעם משהו השתנה. ערוצים 12 ו-13 החליטו לגדל ביצים ולא לשדר את מסיבת העיתונאים בשידור חי. כאן 11 הסתפק בהעברת ההצהרה הפותחת וחזר לאולפן לפני שלב השאלות. רק ערוץ 14 ו-i24News, הנחשבים אוהדים של הממשלה, שידרו את האירוע במלואו.
במשך שנים נתניהו התרגל לכך שכל הודעה על הצהרה דחופה הפכה אוטומטית לאירוע לאומי. לא משנה אם יש מלחמה, משבר ביטחוני או הכרזה דרמטית - ברגע שלשכת ראש הממשלה מודיעה, המסכים נצבעים בלוגו "שידור מיוחד". אלא שקשה להתעלם מהעובדה שחלק ניכר מההצהרות המוקלטות הללו אינן מיועדות למסירת מידע חדש לציבור, אלא לניהול סדר היום, להעברת מסרים פוליטיים ולמתקפה על יריבים - ובהם גם נגד אותם ערוצי טלוויזיה עצמם. וכאן בדיוק נמצאת האירוניה.
נתניהו אינו מסתיר את יחסו כלפי ערוצים 11, 12 ו-13. הוא תוקף אותם באופן קבוע, מאשים אותם בהטיה, מציג אותם כאויבי הציבור, מחרים אותם, ובמקביל ממשלתו מקדמת מהלכים רגולטוריים שנתפסים כניסיון להחליש את התקשורת המסחרית והציבורית. ובכל זאת, בכל פעם שנוח לו, הוא מצפה מאותם ערוצים בדיוק להעניק לו את המשאב היקר ביותר שיש להם: זמן השידור המרכזי שלהם. זו ציפייה שקשה להצדיק.
תקשורת אינה לשכת דוברות של הממשלה. תפקידה אינו לשדר כל מסיבת עיתונאים שמזמן פוליטיקאי, אלא להפעיל שיקול דעת עיתונאי. אם יש מידע חיוני ומיידי לציבור - כמובן שיש מקום לקטוע שידורים. אבל אם מדובר בעיקר בעוד מהלך תקשורתי או פוליטי, זכותם ואף חובתם של העורכים להחליט שהדברים יסוקרו במהדורה, לאחר בדיקה, סינון והצגת הקשר.
נתניהו משנה כיוון. עכשיו, אחרי שהרס את המדינה, הביא לחורבן הבית, לחברה משוסעת ומפולגת - שזה הדגל שהוא אוחז בו בגאון - עכשיו פתאום הוא מעוניין בממשלה לאומית רחבה בלי חרמות. עכשיו כשהוא יודע שממשלת השינוי צפויה לזכות בבחירות הקרובות, כך לפחות על פי הסקרים, הוא משנה דיסקט.
היש אירוני יותר מזה? דווקא כשנתניהו קורא לאחדות והקמת ממשלה רחבה לאומית, בוחרים בערוצים המסחריים להחרים אותו. זה אפילו יותר מאירוני - הרי ערוצי החדשות 12 ו-13 לא ידעו שזה יהיה תוכן המסרים של הצהרת נתניהו, ואילו ידעו, אולי היו כן מעניקים לו במה. אבל נראה כי הקרמה הרעה ביניהם כבר בלתי ניתנת לשליטה או לתיקון.
אז המציאות של נתניהו, אחרי הסקרים שצנחו, משתנה, וגם העמדות יכולות להשתנות. אבל הציבור אינו מתעלם מההיסטוריה, וההיסטוריה היא שנתניהו יודע לדבר נהדר, לחרטט שקרים ברצף, אבל המציאות מכה בפנים שלנו שוב ושוב.
ומי יאמין לראש הממשלה שיוצא בקריאה לפיוס, כאשר במקביל הקואליציה ממשיכה לקדם חוקים שנויים במחלוקת - פיצול היועמ"שית, חוק יסוד לימוד התורה, חוק החלשת התקשורת - וכאשר במשך שנים נבנה הון פוליטי דווקא על פילוג בין מחנות. קשה לדבר על אחדות אחרי קמפיינים שהתבססו על סימון יריבים פוליטיים, מוסדות המדינה, מערכת המשפט ואמצעי התקשורת כאויבים. לכן השאלה איננה מה נאמר במסיבת העיתונאים, אלא מדוע דווקא עכשיו.
התשובה הפוליטית ברורה למדי: סקרים פחות מחמיאים, שחיקה ציבורית, והבנה שמצביעי ימין רבים שאיבד הם המפתח לכל ניצחון עתידי. המותג "ימין על מלא" כבר אינו מייצר את אותה משיכה, ולכן נולד מותג חדש: "ממשלה רחבה", "הסכמות", "בלי חרמות". האם זו תפנית אידיאולוגית? אל תצחיקו אותי.
עיתונות אינה אמורה להעניק במה בלתי מוגבלת לשלטון. היא אמורה לסקר אותו, לבקר אותו, לבדוק אותו ולעיתים גם לומר לו "לא". ומי שיגיד שזו פגיעה בדמוקרטיה - טועה בגדול. זו בדיוק הדמוקרטיה.
החלטת ערוצים 12 ו-13 שלא להפקיע את הפריים-טיים לטובת מסיבת עיתונאים שהוזמנה ברגע האחרון אינה חרם ואינה צנזורה. איש לא מנע מנתניהו לדבר. ההצהרה שודרה בפלטפורמות אחרות, סוקרה במהדורות החדשות, ועלתה בהמשך לשידורים בערוצים המסחריים, אחרי שעברו על המסרים החשובים ודבריו הגיעו לציבור.
ההבדל הוא שהפעם הוא לא קיבל בחינם את כל מה שרצה. ייתכן שזהו שינוי קטן בלבד. ייתכן שבפעם הבאה הכל יחזור לקדמותו. אבל אם אכן מדובר בתחילתה של גישה חדשה, שלפיה גם ראש הממשלה כפוף לשיקול דעת מערכתי ולא רק לכוחו הפוליטי - הרי שמדובר בהתפתחות בריאה ונכונה של הערוצים המסחריים.
בסופו של דבר, יחסים בין שלטון לתקשורת אינם אמורים להיות יחסי תלות. שלטון שמנהל מלחמת חורמה נגד חלק מכלי התקשורת, ובאותה נשימה דורש מהם לשמש לו מגפון בכל פעם שנוח לו, מציב דרישה בלתי סבירה.
התרעות פיקוד העורף