בריאיון פתוח ראשון בפודקאסט "תיקטוק" של המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת, היא מדברת על המעבר מהאולימפוס של "עובדה" אל השידור הציבורי, מסבירה מדוע היא אינה מאמינה עוד שתוכנית תחקירים חייבת להמתין ל"אקדח המעשן", מתייחסת לטענות על הטיה פוליטית, מספרת כיצד הרגישה שקולה הפך לפחות רצוי בקשת, ומתייחסת גם לעימות המתוקשר עם עמית סגל.
עוד על הפרק: עתיד רשת 13 תחת שליטת ההייטקיסטים (והניגון שחוזר שוב ושוב לתת פייט לקשת 12), התפרקות מדורת השבט והרגע בו הבינה שהיא פחות רצויה כפאנליסטית בתוכניות האקטואליה.
"קודם כל אני אגיד שהצטרפתי בעצם משהו כמו שבועיים לפני שהתחילה העונה, אז אני בטח לא יכולה עכשיו ללכת ולהגיד שחשבנו על זה ותכננו את זה. ובסוף מי שמכיר איך תוכניות תחקירים עובדות ויודע כמה קשה זה להרים תחקיר, כמה שקשה זה לגרום לבן אדם לשבת מול מצלמה ולפתוח ולצאת נגד קולגות שלו ובאמת לצאת באומץ נגד אנשים שאחרי זה ירצו אולי להתנכל לו, מבין שקשה מאוד לתכנן איזה שהוא נרטיב, לשרטט איזה שהוא תמהיל ברור שאנחנו רוצים.
"בסוף זה מה שגם מצליחים להביא לשידור, זה מה שמצליחים להוכיח, להביא לו ראיות, להביא הקלטות, להביא עדויות. אבל אני כן חושבת שיש איזה שהוא קונספט ב"זמן אמת" של אנחנו עוסקים ב'אישוז'. כלומר, אנחנו מסמנים איזהשהו סיפור ואנחנו נספר אותו, בין אם נצליח להביא את האקדח הכי מעשן או בין אם נביא כמה אקדחים מעשנים קטנים. אבל אנחנו נספר את הסיפור הזה כי החלטנו שזה סיפור שצריך לספר. וזה הליך מחשבתי שהוא קצת אחר מתוכניות תחקירים אחרות אני חושבת, ועבדתי גם ב'המקור' וגם ב'עובדה'.
"הנטל הוא אחר. זה נקרא בעצם כתבות תזה. כשבאתי לעבוד על תחקירים, אמרו לי תמיד "אנחנו לא רוצים כתבות תזה", כי בשביל כתבות תזה יש לנו את המגזינים במהדורות החדשות, יש לנו את המגזינים של הסוף שבוע. תוכנית תחקירים בפריים טיים צריכה להביא את ה-סיפור, את ה-כותרת, את ה-גילוי. ואני הסכמתי עם המחשבה הזאת לאורך שנים. אני פשוט חושבת שאנחנו באירוע כל כך קשה מבחינת כל כך הרבה דברים שלא עובדים במדינה, שאין ברירה אלא לבוא לסמן סיפור ולהגיד 'את זה עכשיו אנחנו רוצים לספר'".
"קיבלתי הד מטורף והמון המון תגובות חזקות וחיוביות ומחזקות על יופי שסוף סוף עוסקים בזה, ולא קיבלתי את כל השנאה שחשבתי שאני אקבל, ותהיתי למה. ואני חושבת שזה בגלל שהיה קשה להתווכח עם הסיפורים. בסוף כשאת מביאה עדויות, כשאת מביאה סרטונים ואת רואה מה קרה ואת נמצאת בשטח ואת מדברת עם האנשים, את מביאה דברים שאי אפשר להתווכח איתם. אז אני חושבת שבסוף, נכון, סימנו מטרה, אבל השלב הבא שהוא חיוני ושהוא מחויב המציאות זה להוכיח את המטרה הזאת, להוכיח את מה שסימנת, ובזה הצלחנו".
"ואני חושבת שכתבות תחקיר כמו זו של אבי עמית שהלך וממש פירק אחד אחד את הדוח הזה של יסכה בינה שהממשלה אימצה, שבעצם זורקת את כל האחריות של שבעה באוקטובר על בג"ץ, ברגע שיש את המסמך הזה עכשיו יש לי גוף אינפורמציה שממנו אני יכולה לקחת וממש לעדכן את עצמי כדי שאני אוכל להתמודד יותר טוב עם אותם פוליטיקאים שרוצים לפזר שקרים.
"אני חושבת שפעם תוכניות תחקירים לא היו צריכות להתעסק בדברים האלה כי בשביל זה יש לך בדיקת עובדות, יש לך את הכתבות במהלך המהדורות היומיות שיכולות להתעסק עם זה. אבל יש כל כך הרבה שקרים שצריך לפרק, מכונת הרעל עובדת 24/7, שדווקא חשוב שתוכנית תחקירים כמו "זמן אמת" תשקיע את ה-50 דקות ואת כל הזמן עבודה שיש לנו להשקיע בדיוק בשביל לפרק את המטענים האלה של מכונת הרעל".
"אני לא מודעת בכלל לתהליכים שקדמו להצטרפות שלי למערכת, אבל אני חושבת שזה בכלל לא עלה כאופציה. אבל זה לא בגלל שזה טוב או רע, אלא יש לנו צביון אחר. מה יותר חשוב עכשיו מאשר הבחירות? מאשר מכונת הרעל ועל מי היא זורקת את האשמה על שבעה באוקטובר? מאשר מה שקורה ביהודה ושומרון? אתמול הרציתי בפני סטודנטים וסטודנטיות ברייכמן, ובהרצאה שלי אני קודם מדברת קצת על הקריירה שלי ועל איך הגעתי מגיא פינס ואיזה מפורסמים ראיינתי, ותמיד הם נורא מתלהבים מזה, ואז לקראת הסוף אני משחילה פתאום את הכתבה שעשיתי עכשיו על 'קו הגמר'".
הראיתי שם את סצנת הפתיחה ואת קריינות הפתיחה שמאגדת כל מיני סרטונים קצרים שמראים אלימות מתנחלים קיצוניים, והם ביקשו ממני לעצור, ואומרת לי אחת הסטודנטיות 'רגע, זה יהודים ביהודה ושומרון שמתנהגים ככה?'. היא לא שמעה על הדבר הזה, היא לא הכירה את זה. היא בכלל לא ידעה שהדבר הזה קורה. ואני ב-50 דקות סרט הצלחתי להביא את זה לפרצוף שלה.
"אז זה מבחינתנו הצביון שלנו, זו החשיבות של העבודה שלנו. ראיונות עם פוליטיקאים זה בטח לא משהו שהייתי אומרת לו לא, אבל שוב - תלוי מה הם ההסכמים ומה הם המגבלות, או יותר נכון תלוי אם אין מגבלות, ורק אז הייתי זורמת עם זה".
"תראה, במקור באתי מערוץ 13 ושם הגשתי כמעט כל תוכנית אפשרית, אז הייתי כזה על תקן המגישה המחליפה. מתישהו גם הבנתי שמיציתי עם הכלבויניקיות הזאת והחלטתי מזמן שאני רוצה לעשות טלוויזיה שאני רוצה לראות, ולא תמיד עמדתי בכלל הזה. אז הגשה כהגשה זה משהו שאני יודעת לעשות, אז זה לא היה לי זר בשום צורה. כשעזבתי את 13 ואת ההגשות ועברתי ל'עובדה', ידעתי שאני הולכת עכשיו לעולם שכולו עכשיו עוסק ב'עובדה', ושאני אצטרך להשקיע את כל כולי בלהביא את התחקירים הכי פצצה ל'עובדה'.
"ואני לא באה לשם בשביל לנסות להגיש פה את חמש בערב מדי פעם להחליף שם, ממש לא. אחרי זה השתלבתי קצת בפאנלים כדי לקבל איזושהי נוכחות טלוויזיונית ולפעמים להשמיע את מה שחשוב לי להשמיע, ובטח מתחילת המהפכה המשפטית דרך שבעה באוקטובר היו הרבה דברים במהלך השלוש-ארבע שנים האלה שמאוד רציתי להשמיע.
"ברגע שהגיעה הצעה מ'זמן אמת' הבנתי שזו תוכנית שאני רוצה לצפות בה, שאני רוצה להיות חלק ממנה. ובכלל, אני חושבת שזה נורא חשוב שהיום ב"זמן אמת" מי שמגישות זה מי שגם הן חלק אינטגרלי מהמערכת. שתי כתבות תחקירים. הן לא פרזנטוריות. מה שחשוב בתוכנית הזאת זה לא החלק של האולפן, אלא הסרט עצמו, התחקיר שעליו אנחנו יכולות לעבוד גם חודשים רבים ושעות ארוכות".
"אתה מדבר על תוכנית הבוקר? אני מודה שאני פשוט לא כל כך אוהבת את מוסד הפאנלים. כי הרבה פעמים את צריכה להמציא דעה רק בשביל שיהיה לך מה להגיד הבוקר. ואני רוצה לדבר כשיש לי מה לומר, לא כי עכשיו יש לי סלוט ופה עכשיו אני צריכה לגבש דעה לגבי כל דבר".
"נתחיל מהשעה. גם אם נורא חשובה לך הבמה כי חשוב לך להגיד דברים מסוימים, ברגע שהבמה הזאת אומרת לך 'השבוע אנחנו לא צריכים' או משהו כזה, את לא בוכה על זה כי זה עוד יום לא לקום בארבע וחצי בבוקר. לקום בארבע וחצי בבוקר מבחינתי לפחות זה משהו שהורס לי גם את כל היום שלפני. הייתי במשך שלוש שנים בפאנל של תוכנית הבוקר, שלוש שנים מאוד מאוד קשות. שלוש שנים של המהפכה המשפטית שאז הרגשתי שהדעות שלי מאוד חשובות להם, כלומר חשוב להם שתהיה מישהי שתביע את הדעות האלה, ואז שבעה באוקטובר.
"ואני מודה שבמהלך השנתיים הראשונות לפחות כל עוד יש חטופים, הדבר שהיה הכי הכי חשוב ודחוף זה לדבר כל הזמן על החטופים. הלוואי שלא היינו צריכים כל הזמן להתעקש על זה שזה הדבר הכי חשוב, אבל בממשלה לא ראו את זה ככה ולכן זה בעיקר הקול שהבאתי למסך. הרגשתי - ואני אומרת הרגשתי כי אף אחד לא אמר לי, זה לא שבאו לקחו אותי הצידה ואמרו לי 'תקשיבי, אנחנו לא רוצים יותר שתשמיעי את הדעות האלה'. הרגשתי שזה בא לא טוב מבחינת גם שאר חברי הפאנל...".
"נאמר לי באיזשהו שלב כשגם הייתה הפסקת אש בעזה שהם רוצים קצת להקליל, ואמרו לי 'תסכימי איתנו שאת לא מהמקלילות'. ככה נאמר לי. האמת שזה מחמיא, אני לא מהמקלילות כי אני לא חושבת שיש מה להקליל כרגע. עכשיו אתה מכיר אותי ברמה האישית, אתה יודע שאני בחורה מאוד קלילה, נכון? תודה. אני קלילה, אבל אני גם עיתונאית. וכשהמדינה הזאת והעולם הזה בכאוס, אז לא, אז אני לא אהיה קלילה.
"אני מהראשונות נראה לי שהרשתה לעצמה לצאת למשל נגד טראמפ. כשהוא נבחר אני ישבתי שם באולפן, יש קטע שלי שבימין מאוד אוהבים לשתף כל פעם שטראמפ עושה איתנו משהו טוב. לאחרונה הם לא משתפים את הקטע הזה. אני אומרת עליו שם שהוא 'דיקטטור', 'שקרן', 'קשקשן', 'מיזוגן', 'גזען' - אני עומדת מאחורי כל מילה. אבל אני כן הרגשתי שזה פחות ברוח הדברים. כלומר גם מבחינת 12.
"שוב, אף אחד לא אמר לי את המילים האלה, שום דבר ממה שאני אומרת עכשיו זה לא דבר שנאמר לי, אבל זה איזשהו וייב שאת מרגישה שכשאת מתנגדת לטראמפ את הולכת טיפה יותר מדי שמאלה".
"הייתה תקופה בתחילת המלחמה, בהתחלה זה היה אברי וארז ואחרי זה אברי ושרקי. ובאיזשהו שלב הבנתי שאברי לא רוצה יותר שאני אגיע. הוא לא דיבר איתי על זה אישית, אבל הבנתי שהוא לא אוהב... שהוא אומר שאני 'מהמורידים'. שוב, זה חוזר כל פעם ל'את לא מקלילה', 'את מורידה'. תגידו פשוט שמאלנית, הכל בסדר. כאילו זה מעצבן אותי שמשתמשים במושגים כמו "מורידה" ו"מקלילה" כי אז זה כאילו הופך אותי למי שלא עושה טלוויזיה טובה. ואני עושה טלוויזיה טובה. אני יודעת לעשות טלוויזיה טובה. פשוט זה לא הדעות שלך, אברי, אוקיי?".
הכל אודות אברי - וטראמפ
"אני לא יכולה להתווכח עם מה שאמרת עכשיו. יכול להיות שיש משהו בי שמייצר איזה שהוא דיסוננס לא נעים. כשגבר יבוא ויגיד את אותם דברים שאני אומרת, אז זה קוהרנטי למה שאנחנו מצפים מהאיש הזה. כשאני אומרת את הדברים האלה זה מוזר אולי לאנשים מסוימים. יש הרבה אנשים שזה ממש לא מוזר להם ומאוד מזדהים עם הדברים שאני אומרת והכל בסדר. לאברי גלעד כנראה זה לא בא טוב.
אני הרגשתי לפעמים כשכן הייתי שם בפאנל, הרגשתי שיש לו איזה שהיא מין אלרגיה אליי. כלומר כל פעם שפתחתי את הפה הוא ישר סתם לי את הפה בטענה של 'אל תיכנסי לאחרים לדברים שלהם', כשלא נכנסתי לאחרים לדברים שלהם. כלומר הרגשתי ממש וייב לא טוב. אגב זה מצחיק כי הוא משדר עכשיו ב-103, ומישהו שלח לי איזה קטע שממש עלה באתר של 103, מאזין נכנס בחן ליברמן, מה אמר לו אברי גלעד?".
"הוא אמר לו 'גם אני שעבדתי איתה מאוד לא אוהב את הדעות שלה'. עכשיו על מה המאזין התעצבן עליי? זה סיפור מדהים. אני יושבת לי בכנס של ברל כצנלסון מראיינת פעיל אופוזיציה בפת"ח, הוא מתנגד לאבו-מאזן, הוא בטח מתנגד לחמאס, הוא מקורב לדחלאן. זה פלסטיני שמדבר על זה שהם צריכים לוותר על הדרישה לזכות השיבה, מדבר על שלום, על הסדרים, פרגמטי. אומר את כל מה שהאוזן הישראלית רוצה לשמוע.
"וזה שודר בערוץ 14. אחרי זה זה פומפם בכל מיני עמודי ימין למיניהם. ואותו מאזין ראה את זה ואז התקשר לאברי גלעד בתוכנית הזאת שמעלים מאזינים ואמר 'איך היא מעזה השמאלנית הזאת לראיין עזתי' - הוא בכלל לא עזתי, אוקיי? לא שזה משנה אבל הוא לא עזתי. 'איך היא מעזה? איך פה? איך שם?'. ואברי זורם איתו. עכשיו, בסדר, אני לא מאשימה את אברי, הוא לא ידע באמת מה ההקשר. סתם זו דוגמה לאיך שקר וסילוף קטן הולך ומתגלגל רק כדי להפוך אותי לעוכרת ישראל דווקא מתוך שיחה עם פלסטיני שבא ואומר 'אני מוותר על זכות השיבה'".
"עזבתי כי קיבלתי הצעה. נתחיל מזה שמעולם לא חשבתי שאני אעבוד ב"עובדה" אז בטח לא חשבתי שאני אעזוב את "עובדה". וכשהייתי ב"עובדה" חשבתי שאני אזדקן ב"עובדה", לא תכננתי לעזוב. אבל ברגע שפתאום מגיעה אליי הצעה, פתאום זה פותח לך עוד מחשבות שלא היו שם לפני".
"ההגשה היא לא המסך, אלא היכולת שלי עכשיו לבוא וגם לתת יותר מעצמי, להביע יותר את עצמי, אבל לנסות להביא שפה משלי. שפה שאני אפילו לא יודעת עדיין אם יש לי אותה. זה שפה שאני מפתחת. אולי זה קצת לחזור לאיזשהו... איך אני אגיד את זה? שפה שייתכן שהייתה לי עוד כשהייתי כתבת תרבות בימים ההם בערוץ 10. ואין מה לעשות. כשאת עוברת ל'עובדה' את מקבלת על עצמך את השפה של המקום וזה בסדר גמור".
"עכשיו, ב'עובדה' פחות עשיתי את זה כי גם פחות האמנתי בזה. פה קצת יותר הלכנו על דוקו-פריסטייל ויכול להיות שזה נורא משעמם אותך עכשיו מה שאני אומרת, ואתה אומר 'היא מתחמקת מלגעת בקונפליקט'. אין קונפליקט. 'עובדה' עושה טלוויזיה מדהימה, עושה טלוויזיה שבאמת אתה צופה בזה ואתה לא מרגיש שאתה רואה עכשיו תחקיר דוקומנטרי חשוב, אתה רואה עכשיו טלוויזיה מצוינת ומעניינת. גם ב'זמן אמת' היומרה שלנו היא לעשות את זה. אבל היה איזה משהו בגלל האמצעים או לא יודעת למה, שפשוט הלכנו עם המצלמה והיינו יותר פריסטייל בשטח".
"במשך הרבה שנים הרגשתי את זה. כלומר כשהייתי ב"עובדה" מאוד מאוד רציתי את ה-15-20 אחוז האלו, אני בטח לא מתכחשת לזה, והיו תחקירים שהבאתי ואחרי זה את יוצאת בבוקר לקחת את הילדים לגן ואנשים צועקים לך מהצד השני של הכביש 'וואו מה עשית לנו אתמול בלילה, איזה סרט'. זה כיף.
"ומעבר לזה שזה כיף, בסוף אם אנחנו רוצים להשפיע על המציאות אז אנחנו צריכים שיהיה לנו קהל רחב, אנחנו כן צריכים את הקהל של קיסריה. אז אני מאוד מבינה את זה. אני חושבת שיש שם באמת את ההבנה של השילוב הזה בין לעסוק בדברים חשובים ולהביא סיפורים שחשוב לציבור לדעת, לבין לעשות את זה בצורה שהציבור ירצה להתיישב ולהקשיב לכם. וזה שילוב מאוד קשה. אבל כן ברמת ה-DNA שלי - ואני חושבת שזה קשור לימי ערוץ 10 - האנדרדוגיות נעימה לי. אני מזדהה איתה".
"תראה, אז עבדתי ב-102 רק בשישי בבוקר והגשתי את 'גומרים הולכים', תוכנית מאוד ותיקה שכבר ירדה מהאוויר. ואני יודעת שהתחקיר הזה עומד לצאת, אני מכירה כבר מבפנים קצת את הסיפורים. והתחקיר יוצא וזה לא שציפיתי מדידי הררי עכשיו להגיד 'אוקיי אני אשם, אתם צודקים, אני אלך הביתה'. אני מבינה - ואמרתי את זה גם באותו שידור - את הקושי של בן אדם להסתכל במראה ולהגיד 'אני הדבר הזה, שאני קראתי עכשיו בעיתון'. אני מבינה את הקושי הזה.
"זה קורה ביום חמישי וגם דידי עולה לתוכנית הקבועה שלו ומדבר על זה ש'כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא כזה ואני אני אהיה חזק ואני אלחם בהשמצות נגדי'. כלומר נוצר איזה נרטיב של 'אלה שקרים ואנחנו עם דידי'. וואו רגע, יכול להיות שזה שקרים אבל כדאי שרגע תבדקו ותתייחסו לזה ברצינות, בסוף מדובר פה בתחקיר. אז זה קורה ביום חמישי כשתוכנית הרדיו שלי היא בשישי בבוקר.
"ואני אומרת לעצמי 'מה אני עושה?' אני מכירה חלק מהמתלוננות שדיברו עם הילו, מה אני עושה מולן? איזה מסכנות, כלומר הן הלכו, עשו את המהלך המאוד אמיץ של לשבת ולדבר ולנסות להוציא את הסיפור הזה החוצה כי לא הייתה להן דרך אחרת להתמודד עם זה כשזה המנכ'ל. למי תלכי ותתלונני בתוך הרדיו, נגד המנכ"ל שלך? הולכות ומוציאות את זה החוצה וזה מה שהן מקבלות את הסטירת לחי הזאת?
"בהתחלה התייעצתי עם חברה, חשבתי 'אם אני עכשיו אצא ואגיד משהו בשידור, איזה כוח יש לזה? אני לא טאלנטית של הרדיו, אני שם בשישי בבוקר בתוכנית אחת, למי זה יזיז?'. ואז חברה טובה אמרה לי 'חן, תעזבי עכשיו לנסות לגבש איזושהי קואליציה. תסתכלי את במראה, זה את מול עצמך. מה הדבר הנכון לעשות?'. זה דבר די נדיר, מה הדבר הנכון לעשות, לא החכם. היא שחררה לי את הפקק כזה. ואז ישבתי וחשבתי מה אני רוצה להגיד, אמרתי את זה וזהו".
"כן, אבל אתה יודע מה? יאללה, זו תוכנית אחת ברדיו בשישי בבוקר, יכולתי לחיות את זה. האם הייתי אמיצה באותה מידה לצאת נגד מנכ'ל במקום שבו העבודה המרכזית שלי? אולי כן אגב, אבל אני לא יודעת להגיד לך את זה. אני יודעת - ואולי אני מקטינה עכשיו את המהלך הזה - להגיד שיכולתי להתמודד עם זה. כי לא יכולתי להתמודד עם לשתוק מול הסיטואציה ההזויה הזאת. וזה מבחינתי גם הוכחה לזה שלפעמים אפשר לעשות את הדבר הנכון וזה יוצא טוב".
"חשוב לי להגיד לפרוטוקול שלא בא לי עכשיו כל הזמן להיכנס בעמית סגל כי אין לי עניין פרסונלי עם עמית סגל ואני חושבת ש...".
"אני חושבת שהוא הופך את הכל לפרסונלי. כלומר אני באתי וכתבתי משהו מאוד לא פרסונלי נגדו. אני באתי ותיקנתי משהו שאני חושבת שעדיין היה ראוי לתקן בידיעה שהוא הפיץ בטלגרם שלו. קודם כל זה התחיל בזה שהוא איים לתבוע אותי אם אני לא מוחקת. זה מה שקרה במוצאי שבת. 'תמחקי או שאני תובע אותך'. ואז ברגע שהוא שם את האקדח הזה על השולחן את אומרת 'אוי עכשיו יש פה בעיה', גם כי אנחנו עובדים באותו ערוץ.
"אני חושבת שיש בזה משהו אימפולסיבי כי אם לפני שנייה איימת לתבוע אותי דיבה, אז לכתוב דבר כל כך דיבתי עליי כשמן הסתם אני יכולה להגיש תביעת נגד זה דבר שהוא אימפולסיבי. כשהוא צייץ את זה אמרתי אוקיי אז הוא כנראה לא מתכוון לתבוע אותי אם זה מה שהוא מעז לצייץ עליי. ומה שמדהים זה שהוא עושה את הכל תוך כדי שהוא מגיש את 'פגוש'. כלומר הוא רב איתי והוא מצייץ עלי תוך כדי שהוא באולפן של 'פגוש'".
"אני חושבת שלערוץ 13 יש עוד דרך ארוכה להתייצב. ובגלל זה שום דבר לא מדגדג לי ואני לא אומרת 'אוי חבל שלא נשארתי', שום מחשבות. הייתה לי התלבטות כשעזבתי את 13 ל-12, אבל אחרי שעזבתי אמרתי 'וואו על מה הייתה ההתלבטות?'. יש איזה חוסר יציבות מתמשך שמאוד מאוד קשה להתמודד איתו כעובדת ברשת 13. אני מאוד מקווה שהם יצליחו להגיע סוף סוף ליציבות.
"כמי שהייתה בערוץ 10 בתקופות מאוד קשות של ערוץ 10 ואז בכל הטלטלות של המיזוג, אני מקווה שזה לא עוד גל כזה שבאים אנשים עם הרבה כסף, אומרים 'נשקיע המון המון כסף ונצליח לעקוף את 12'. ואני תוהה פשוט מה המטרות שלהם, כי באמת הייתה איזה שהיא ציפייה של עובדי ערוץ 13 שאלה יהיו הבעלים שיצילו את הדמוקרטיה הישראלית ויתמכו בעיתונות חופשית. אני חושבת שזה עדיין חלק מהערכים שהבעלים האלה מביאים, אין לי היכרות עם אף אחד מהם אז אני לא יודעת באמת מה הם חושבים.
"בכלל, סתם משיחות עם אנשים אני באמת שומעת שהם רוצים להיות הכי גדולים. הם לא רוצים עכשיו להיות הערוץ נישה השמאלני הזה, למרות שכשמסתכלים על הרייטינג את רואה שתמיד התוכנית של רביב דרוקר היא התוכנית שמצליחה תמיד לצמצם הכי את הפער. אז אולי להיות מכוון לאיזשהו קהל מסוים ונאמן לקהל הזה זה לא רעיון כל כך רע מבחינה רייטינגית, אוקיי?
"אני בגלל שהייתי בערוץ 10 בכל כך הרבה גלגולים של ערוץ 10 מנסה להיות 12, אני אין לי כוח לעוד סיבוב הזה שיעשו בשביל להבין שבסוף יש פה קהל שלא יזוז מ-12 וזה גם קהל שהולך ומזדקן בגלל שהקהל שרואה טלוויזיה הולך ומזדקן. אז קהלים חדשים אולי באמת תביאו מישראל בידור".
הקו בין להיות אנדרדוג ללוזר
"כשאומרים לי ש-13 רוצים לנצח את 12, זה כמו שאייזנקוט מנצח את בנט. האם זה יביא ניצחון בבחירות? האם זה יביא לקואליציה אחרת שיכולה להביא לאיזשהו תיקון? אני לא יודעת. ואולי לנו אין מושג ולהם יש מודלים ואלגוריתמים, אבל כל כך הרבה יועצים אסטרטגיים באים ואומרים 'צריך להביא את הימין, צריך להביא זה'. אז כל כך הרבה יועצים אסטרטגיים באים ואומרים 'צריך להיות כמו 12'. אני פשוט אומרת - אין בעיה, היועצים האסטרטגיים יכולים להגיד הכל, אבל יש את המציאות ואת הניסיון ואת ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה ואתם יכולים ללמוד לאן הביאו אתכם כל ניסיונות העבר האלה.
"ועוד דבר אחד אני אגיד באמת על 13 לעומת ערוץ 10 של אותם ימים - הקו בין להיות אנדרדוג ללוזר הוא קו דק. והקו הדק הזה מה שמפריד אותו זה הגאווה שיש לך במי שאתה. כשאתה כל הזמן רוצה להיות 12 ואתה כל הזמן רוצה להביא אנשים מ-12, אתה גורם לאנשים שלך, לעיתונאים המעולים שיש לך ב-13, להרגיש שהם לא טובים מספיק או שאתה לא אוהב אותם מספיק. אז אני רק אומרת את זה, אני לא אומרת שזה מה שרפפורט עושה היום, אני לא חושבת שזה מה שהוא עושה היום, אבל אני אומרת את זה כאיזה שהיא אזהרה כי ראיתי את זה קורה כל כך הרבה פעמים".
"לא רואה את הממשלה הזאת נבחרת שוב"
"אני חושבת שהעונה האחרונה של "זמן אמת" מוכיחה כמה שהדבר הזה לא מרתיע, לא יודעת להגיד אם להפך, אם זה מייצר עוד יותר תגובת נגד, אבל זה בטח לא מרתיע. כן אמרו לי כשהחלטתי לעזוב את 12 ל-11 היו אנשים שאמרו לי "תגידי את נורמלית? אם הממשלה הזאת נבחרת שוב הם סוגרים את התאגיד". אז אמרתי לאנשים 'אם הממשלה הזאת נבחרת שוב יהיו לי בעיות גדולות יותר מעבודה'. אני לא רואה את הממשלה סוגרת את התאגיד, ואני גם לא רואה את הממשלה הזאת נבחרת שוב. אז צריך לקחת את הדברים האלה בחשבון.
"ואתה יודע משהו? מתי בעצם התחלתי קצת להשתלב בתאגיד? זה לא היה מהמעבר. אני חושבת שמה שהכשיר אותו עבורי זה שהתחלתי לשדר ברשת ב'. ולשדר ברשת ב' זה לא באמת לשדר ברדיו ברשת ב', זה לא רק ברדיו. את במערכת של כל התאגיד ומי שנכנסים אלייך לאולפן זה כתבים של התאגיד ובאמת ראיתי את חברת החדשות הזאת ואמרתי "אני אוהבת את חברת החדשות הזאת, אני מעריכה מאוד את העיתונאים שלה". הם לא כולם כאלה כוכבים ולא לכולם יש ערוצי טלגרם עם מלא מלא עוקבים, אבל הם עושים את העבודה שלהם.
"מבחינתי התאגיד זה הבית שהכי מזכיר לי את ימי ערוץ 10. קודם כל יש את גולן יוכפז שהיה המנכ"ל שלי בערוץ 10 ויש הרבה אנשים שהיו בערוץ 10 ויש איזושהי תחושה שיש מחויבות לעיתונות ואתוס כמו בערוץ 10 פלוס אחלה סדרות ואחלה פריים טיים שלא היה בהרבה מהתקופות בערוץ 10".
התרעות פיקוד העורף