באופן אישי, למקום שיש בו קטטה צעקנית ומזוהמת, אני לא נכנס. זה מין כלל כזה שקבעתי לעצמי עוד לפני שנים רבות, עוד מחוץ לחיי המסך: אל תדרוך על חרא. מה שבשנים האחרונות מותיר לי מרחב תיור שידורי מצומצם למדי. "פגוש את העיתונות", גם בימים הסוערים האלה, גם כשהמרואיין יבש וצפוי כמו דיקט, מצליחה לשמור על היגיינה, ואליה אני מתיר לעצמי לשלטט כמעט בלי חשש.
בכל פוליטיקאי יש תאוות כוח, ואני לא יודע על מה לפיד חולם במיטה כשהחדר חשוך, אבל אני יודע שהוא בעיקר רוצה להביא טוב לארץ הזאת. רצונו לעמוד גבוה בפירמידה לא גרם לו להשתמש בציניות מרושעת בכלים כהסתה ופילוג. הוא לא שיפץ את הבריכה בביתו על חשבון המדינה, בטח שלא בזמן מלחמה. אני חושב שמצבו הכלכלי משופר, אבל מאמין שאינו מחזיק סכומים כבדים במיליונים בחשבון בנק, נגיד, בפנמה. כשהוא מביט סביבו על מצב הארץ, תהיו בטוחים שבטנו מתכווצת מחרדה.
לפיד הוא אדם שליבו טוב. הייתי עד לסיוע נדיב מצידו לאנשים שנזקקו, בלי לפרסם ולדרוש לעצמו תהילה. כשקנה פלאפל בדוכן, שילם עליו מכיסו. כשנשאר בירושלים, לן עם רעייתו בדירת שני חדרים צנועה ולא דרש מהמדינה לממן לו במיליונים מי יודע כמה דירות ובתים. את הראיונות עם בעלי תפקידים ביצע בעצמו, ללא עזרה מליהיא רעייתו, שגם לא נהגה לצרוח עליו במשחקי כדורגל.
והרשימה, יודע כמובן כל אזרח פיקח, עוד ארוכה. ועם כל אלה, ואומנם הצבעתי לו שלוש או ארבע פעמים, אני לא בטוח שהוא המתאים ביותר להיות ראש הממשלה וזה בסדר. כיו"ר האופוזיציה הייתה לו קדנציה רעה מאוד, קטנה מאוד בעשייה וקטנה עוד יותר בנראות - באופן מפתיע לאיש תקשורת מנוסה כמוהו.
באופן תמוה לא נחקרה עד היום הקדנציה של ממשלת השינוי שניהלו בנט ולפיד. באוויר ריחפה תחושת שינוי, של התעוררות מחדש, של עשייה, אבל - וזה מחדל תקשורתי נוסף מצידו של לפיד בעיקר - המידע על כך לא תווך לציבור. הייתי שמח לגשת לקלפי בבחירות הקרובות עם ידיעה מקיפה כיצד נוהלו משרדי הממשלה באותם שנה וארבעה חודשים והאם היה בהם שינוי מובהק מהאופן ההרסני שבו הם (אינם) מתנהלים כעת.
הגיחה של לפיד במוצ"ש שעבר אל "פגוש את העיתונות" הייתה אכן מה שהינה - גיחה, וחלק מהכישלון התקשורתי שלו. האופוזיציה בראשותו הייתה חייבת להעלות כל רעיון יצירתי ולהפוך כל אבן בדרך להציג את מחדליה הרבים והעצומים של הממשלה הנוכחית ואת דרכה ההרסנית.
לריאיון הגיע לפיד מוכן. חייכני, רגוע, עקף בקלילות את המלכודות שניסה עמית סגל לטמון לו. הכין לעצמו נקודות לחזור עליהן במהלך השיחה והדגים בדיוק מדוע האופוזיציה לא קוצצת אחוזים מנתניהו. לפיד חזר ודיבר על תקווה. אנחנו נביא לעם תקווה, אמר שוב ושוב. תקווה, ידידי האהוב יאיר, לעם הזה בזמן הזה, היא סחורה חיוורת ומעורפלת שאין לה קונים. הארץ הזאת מדממת מדי, מיוסרת מדי, מרוטת עצבים, ותקווה היא אפילו לא פלסטר. אפילו לא לחישה.
ישראל זקוקה לשאגה גדולה שתטלטל אותה, שתוציא ממנה את הזעם העצום שבתוכה, ויוצר תקשורתי ספרותי מנוסה כמוך היה חייב לפלס דרך חדשה, להכות עם אגרופים על השולחן ולפוצץ בקול את הכאב והזעם העצומים שכולנו נתונים בהם. יהיה לא פחות מפשע, יאיר, לחזור לנמנם עכשיו מכוסים בשמיכה דקה של תקווה. אתה הרי אוהב התגוששויות. אז תהיה עכשיו המאדר פאקר שחי מהבומבות בזירה.
התרעות פיקוד העורף