גם בני גנץ לא יצא נקי. איזנקוט הביע אכזבה עמוקה מהחלטתו להתרחק ממחנה השינוי ולחבור לנתניהו, וטען כי גנץ בחר בדרך שקשה לו להבין. הוא הדגיש שאינו רואה בו אויב אלא יריב פוליטי, אך כשנשאל על ידי ויס האם זה נובע מקנאה של גנץ באיזנקוט והצלחתו בסקרים, השיב שאינו יודע וייתכן שגם שיקולים אישיים עומדים מאחורי התנהלותו.
בסופו של דבר, גדי איזנקוט הוכיח שאין ראוי ממנו להיות ראש הממשלה הבא של ישראל. הוא צנוע, מנומס, בוטה כשצריך ועם רעב בעיניים. הוא יצא מהריאיון כשהוא מספק תשובות ברורות כמעט בכל נושא מהותי: שוויון בנטל, הקמת הממשלה הבאה, יחסו לחרדים, לעולם הערבי, לבני גנץ ובעיקר לנתניהו. הוא גם הפריך, לפחות לערב אחד, את הטענה שכלי תקשורת מסוימים מעניקים יחס מועדף למחנה כזה או אחר.
כעת נותר לראות אם הציבור יתרשם מהמסרים כפי שהתרשם מהביצוע הטלוויזיוני. דבר אחד כבר ברור: מערכת הבחירות קיבלה מועמד שלא חושש מעימותים, ומראיינת שהזכירה מהו תפקידה של עיתונות.
התרעות פיקוד העורף