הוא סיפר כי באותן שנים רבים בישראל לא התייחסו ברצינות לז'אנר החדש, אך ניצני זיהה את הפוטנציאל שבו דרך הדמות המוכרת "מה יש". "יאיר ניצני אמר: 'אוקיי, הדמות הזאת מצליחה - נעשה ממנה שיר'. שם זה מתחיל".
אטיק הסביר כי כוחו של הראפ טמון ביכולת שלו לספר סיפורים אישיים שמתחברים למציאות המקומית. "ראפ הוא ז'אנר של מספרי סיפורים. אתה פשוט מספר על מה קורה אצלך בחיים. באופן טבעי כל הקונפליקטים הישראלים וכל הסיפור הישראלי נכנס גם להיפ-הופ".
בהמשך הדגיש את מגוון הקולות שמופיעים בסדרה: "יש בסדרה שלנו חבר'ה שעלו מרוסיה וחבר'ה אתיופים, ויש חנונים וערבים ושמאלנים וימנים. זה באמת מאפשר איזה דמוקרטיזציה של התרבות הישראלית".
אחד הפרקים עוסק גם במפגש בין ההיפ-הופ למוזיקה המזרחית, דרך הרכב "חיילי הנקמה". דקל קדוש הזכיר כי בתחילת הדרך ההרכב ספג ביקורת קשה, אך עם השנים היחס אליו השתנה. "בזמן אמת בזו לו וזלזלו, אמרו שזה לא היפ-הופ, שזו מסחרה. והיום כשאנחנו שומעים את האלבום הזה הוא סופר חדשני ומרגש, וגם משפיע על יוצרים שאנחנו מאוד מעריכים".
התרעות פיקוד העורף