להלן קטעים שערכתי עמו: "הוא ממוקם במשרד צנוע, לא הרחק ממשלט הנצח שלו בערוץ הראשון. הקירות עדיין עירומים. "הכל חדש פה", הוא אומר. על הרצפה מחכים לתלייה מגילת הזכייה בפרס רשות השידור על סדרת "הנבחרים 81" המופתית שלו וצילום שלו עם מחבל בדימוס.
יבין, הנראה נפלא ל-65 שנותיו, מתרווח לו במקום מושבו, מקפל רגל על רגל, משלב את ידיו מאחורי עורפו ולשעה קלה ממיר את עמדת המראיין בעמדת המרואיין. לא תאמינו, אבל הוא מצהיר על "פרפרים בבטן. ככה זה, לא כל יום מחליפים ערוץ".
באותה תקופה אמרו לו החבר'ה, שעם קול רהוט כשלו מן הראוי שינסה את מזלו ברדיו, שם החל את הקריירה כקריין חדשות, עבר לתוכניות בידור, פתח את הגל הקל, שעבר להיות רשת ב' ועבר לתוכניות תיעודיות. לקריינות הגיע באקראי כשנקלע למבחני-מסך - ו"נפל ברשת".
באחד באוגוסט 68' הוא הגיש את מהדורת החדשות הראשונה בטלוויזיה ועשה היסטוריה כשבמהדורת החדשות של בחירות 77' הוא טבע את המונח "מהפך". בשנות ה-80 הוא שימש כמנהל הטלוויזיה הישראלית.
יותר מכל ייזכר כמגיש "מבט" 48 שנה וכזוכה ב-97' בפרס ישראל בתחום התקשורת, שלו לא היה יותר ראוי ממנו. עם מותו של יבין תמה תקופה בתקשורת הישראלית. חבל על דאבדין.
התרעות פיקוד העורף