נתחיל מההתחלה, או יותר נכון מהסוף. שיר ואלעד, שהיו הזוג הכי מעניין בתוכנית, סיפקו כמעט בכל שבוע פרשה חדשה, וללא ספק עזרו מאוד לרשת ולתוכנית בגזרת היח"צ, הודחו מהמשחק בבושת פנים. וזאת על אף שהייתה להם הקופה הגדולה ביותר מבין כל הזוגות, והם גם ניצחו בהכי הרבה משימות עד היום. אבל פאוור קאפל הוא קודם כל משחק חברתי, ושם הם נכשלו פעם אחר פעם.
בתחילת המשחק הייתה להם טקטיקה מצוינת. הם בחרו לא לבחור צד, וזה הפך אותם ללשון המאזניים והעלה את הערך שלהם במשחק. אבל ברגע שהם החליטו לחסל את האלטרנטיבה היחידה לברית של אסי ולהישבע אמונים לברית שכבר הפרה את אמונה, הם חרצו את גורלם. במו ידיהם הם העניקו את היתרון המספרי לברית שלא באמת הייתה צריכה אותם יותר.
בפרק הזה שיר ואלעד לא ויתרו. אלעד ניסה לעשות אסטרטגיה, ובשיחת הבנים ניסה להיכנס להם מתחת לעור ולהפנות אותם אחד נגד השני. הוא ניסה להבין את סדר העדיפויות שלהם בתוך הברית ושאל שאלות מכשילות. אלא שבברית של אסי הבינו מיד לאן הוא מכוון ולא התבלבלו. הם סירבו לענות לשאלות שלו והדפו אותו באלגנטיות. בשלב הזה כבר היה ברור שהבור ששיר ואלעד חפרו לעצמם עמוק מדי מכדי לצאת ממנו.
הבעיה שלי היא לא האפשרות שהשינוי הזה היטיב איתם, אלא העובדה שהחוקים משתנים תוך כדי תנועה. כשפורמט לא מצליח לייצר כללים ברורים ועקביים, קשה גם למתמודדים וגם לצופים להבין איך באמת משחקים אותו. ולמרות כל זה, אני עדיין נהניתי מכל רגע.
בסופו של דבר אודיה ואליאור החליטו להצביע נגדם בהדחה. בדיוק כמו שהם לא הצביעו נגדם מתוך שנאה, אלא שיחקו את המשחק, כך גם שיר ואלעד לא לקחו מהם את הכסף מתוך רוע, אלא פשוט שיחקו את המשחק. אודיה מאוד נפגעה. היא הרגישה שהיא הייתה שם בשביל שיר מבחינה חברתית, וגם הדגישה שלא נתנה להם שום הבטחה. אבל מנגד, זו הייתה החלטה לגיטימית לחלוטין אחרי שהם הצביעו נגדם.
בסוף, במשחק הזה פעם אחר פעם המצבים מתהפכים. מי שהיה במיעוט הופך לרוב, ומי שעושה מהלך צריך לדעת שמתישהו הוא יחזור אליו כמו בומרנג.
התרעות פיקוד העורף