באיגרתו הדגיש השופט סולברג כי חופש העיתונות וריבוי נקודות המבט בתקשורת נועדו להבטיח את חופש המידע של המצביעים, וקרא למפלגות להבטיח גישה פתוחה ושוויונית לכלל כלי התקשורת באירועים בעלי אופי ציבורי. הוא ציין כי ניתן לקבוע סייגים לסיקור רק משיקולים ענייניים כמו ביטחון, בטיחות או מגבלות מקום, ובלבד שאותם קריטריונים יוחלו באופן שוויוני ומידתי.
סולברג הוסיף והבהיר כי הזכות לדעת שייכת לציבור הרחב, וכי מניעת כניסה מעיתונאי מותירה למעשה את הציבור שאותו הוא משרת מחוץ למעגל המידע: "הזכות לדעת אינה זכותו של העיתונאי. היא זכותם של הקוראות והקוראים, המאזינות והמאזינים, הצופות והצופים, ובבוא העת של המצביעות והמצביעים. עיתונאי שנמנעת ממנו הכניסה אינו נותר בחוץ לבדו; הציבור שהוא משרת נותר בחוץ עימו".
בסיום דבריו ציין השופט כי מדובר בקריאת כיוון ובעצה להתנהלות ראויה ושקופה, מתוך שאיפה שהבוחרים יגיעו לקלפי כאשר כלל המידע פרוס לפניהם בצורה הרחבה ביותר.