במרכז הסדרה ניצבת אגנס, בתה המתבגרת של ג'ון אוסבורן מ"סיפורה של שפחה", המוכרת לצופים גם בשמה המקורי, האנה. אגנס גדלה בתוך גלעד וכמעט אינה מכירה מציאות אחרת. כבר בפרק הראשון היא מציגה בקולה את העולם שבו היא חיה, עולם שבו חוקים אכזריים, טקסי ענישה ופיקוח מתמיד מוצגים כחלק טבעי מהחיים. נקודת המבט שלה מעניקה לסדרה כוח מיוחד: היא אינה מתבוננת בגלעד כאישה שהחופש נלקח ממנה, אלא כנערה שחונכה להאמין שהדיכוי הוא סדר העולם הנכון.
אגנס לומדת בבית הספר של דודה לידיה, מוסד המיועד לבנות בלבד, אך כמעט אינו מזכיר בית ספר רגיל. הנערות אינן קוראות ספרים ואינן לומדות לכתוב. במקום זאת הן משתתפות בשיעורי תפירה, רקמה, בישול, אירוח, מוזיקה, ציור, ניהול משק בית וכתבי קודש. מטרת הלימודים אינה לעודד סקרנות או מחשבה עצמאית, אלא להכשיר אותן להיות רעיות צייתניות ועקרות בית מושלמות.
הדודות, הלבושות בחום, אחראיות על חינוכן ועל משמעתן של הנערות. הן מציגות את עצמן כמורות וכמגינות, אך משתמשות בפחד, בהשפלה ובעונשים גופניים כדי לשמור על הסדר. דודה לידיה היא שוב אחת הדמויות המורכבות ביותר בעולם של גלעד.
כבר בתחילת העונה נחשפות הנערות לאלימות קשה. גברים מוצאים להורג לעיניהן, עונשים גופניים מתקיימים כטקס ציבורי, והבנות נדרשות לצפות, לענות על שאלות ולהביע תמיכה. הדבר המצמרר ביותר אינו רק האלימות עצמה, אלא האופן שבו הנערות מקבלות אותה באדישות כמעט מוחלטת. הן חוזרות על התשובות שלמדו כאילו מדובר בשיעור היסטוריה, ואינן מעיזות להטיל ספק במה שהדודות מספרות להן.
לצדה של אגנס נכנסת לסיפור דייזי, נערה המגיעה אל בית הספר בתור "נערת פנינה". נערות הפנינה לבושות בלבן ומוצגות כמיסיונריות צעירות שהובאו מחוץ לגלעד.
הקשר שנוצר בין אגנס לדייזי מניע חלק גדול מהעלילה. אגנס מתבקשת להדריך אותה ולהכיר לה את חוקי בית הספר, אך בהדרגה מתברר שלדייזי יש סיבות נוספות להימצא בגלעד. היא קשורה לתנועת ההתנגדות "מיידיי", הפועלת נגד השלטון ומנסה להעביר מידע אל מחוץ למדינה. דרך דמותה נכנסים לסדרה מרכיבים של ריגול, פעילות מחתרתית ומתח פוליטי, המעניקים לה קצב מעט שונה מזה של "סיפורה של שפחה".
מבחינה חזותית, "העדויות" ממשיכה את השפה המזוהה עם "סיפורה של שפחה". הצבעים אינם רק בחירה עיצובית, אלא מערכת שלמה המסמנת את מעמדה של כל דמות: החום של הדודות, האפור של המרתות העוסקות בבישול ובעבודות הבית, השחור של השומרים, הלבן של נערות הפנינה והסגול של הנערות המיועדות לנישואים. הניגוד בין הבגדים המסודרים, הטקסים היפים והחללים המעוצבים לבין האלימות המתרחשת בתוכם הופך את העולם למטריד עוד יותר.
"העדויות" מצליחה להרחיב את עולמה של "סיפורה של שפחה" מבלי לחזור בדיוק על אותו סיפור. היא מעבירה את מרכז הכובד מן השפחות אל הבנות שגדלו בגלעד ונדרשות לבחור האם לקבל את הגורל שנקבע עבורן או לנסות לשנותו. זו סדרה על התבגרות בתוך משטר שמנסה לשלוט במחשבות, בגוף, באהבה ובזיכרון, אך גם על חברות, התנגדות ועל האפשרות שדווקא הנשים שחונכו לציית יהיו אלה שיערערו לבסוף את יסודותיו.
התרעות פיקוד העורף