במהלך הראיון תיאר י' שורת טקסי ניקיון מטורפים שלדבריו נדרש לבצע מדי יום. הוא סיפר שנדרש להוריד נעליים בכניסה, לשטוף ידיים עם סבון לפני כל פעולה, לנקות סכו"ם עם שלושה מגבונים עוד לפני השטיפה שלו, לנקות את רצפת המטבח כולה עם מטליות לחות, ולהקפיד על אינספור נהלים שלדבריו לוו בצעקות והשפלות של גברת נתניהו.
אחד הרגעים המשפילים ביותר בעדות היה התיאור שלפיו ראש הממשלה ביקש ממנו לקנות שני סוגי גבינות וקרקר. י' סיפר ששרה נתניהו זעמה עליו שלא ביקש ממנה אישור על כך, ועשתה לעברו אצבע משולשת, תנועה מגונה, וצעקה: "ננה בננה, ננה בננה".
אם הדברים שי' תיאר נכונים, זו אינה רק שאלה של יחסי עבודה ומרות. זו שאלה של תרבות שלטונית. מדינה אינה נמדדת רק בהחלטות ביטחוניות או מדיניות, אלא גם באופן שבו בעלי כוח מתייחסים לאנשים החלשים ביותר שסביבם - לעובדים, למנקים, לאנשי התחזוקה, למי שאין בידם כוח או מעמד. השאלה היא איזו אחריות ציבורית נושאים מי שנמצאים בלב מוקד הכוח במדינת ישראל, וכיצד מתייחסים לעובדים שמשרתים את הציבור באמצעות עבודתם שם.
הסיפור הזה גם נוגע בנקודה רגישה נוספת: התחושה של י' כי היחס כלפיו הושפע ממוצאו המזרחי, סוגיה שכבר עלתה לא פעם על הזלזול של גברת נתניהו והבוז שהיא חשה כלפי עדות המזרח, שזה רוב מכריע ממצביעי ראש הממשלה.
והשאלה המדאיגה מכל, איך ראש הממשלה שצריך לקבל החלטות חשובות למדינה שנמצאת במלחמה רב זירתית, אמור להתנהל בבית עם אישה כזו, ואין זה מפתיע לגלות שהוא הפך להיות אדם קר ומנותק רגשית לסביבה אחרי שאתה מבין את הסביבה העוינת והלא בריאה שבה הוא חי לכאורה.
התרעות פיקוד העורף