"אף אחד לא ירצה להתחתן עם נשים מתגייסות, הן בחורילות ולא יהודיות, צריך להדביר את הלהט"בים הם כמו מגפה, הומו זה זבל ומי שלא לומד תורה דינו כדור בראש" - אלו מקצת הדברים שהביא גולן בטיעוניו מדוע המדינה לא צריכה לממן את מכינת עלי. אפשר להסכים איתו, אפשר לחלוק עליו, אבל קשה לנהל דיון הוגן כשהחלק העיקרי הושמט ואינו מוצג בכוונת מכוון של מוריה אסרף כדי להציג את יאיר כמי שמנסה לפגוע בלוחמים ולהדביק לו אמירות שקריות.
אפשר לחשוב שיאיר גולן טועה. אפשר גם לחשוב שהוא צודק. אפשר להאמין שמכינת עלי היא מוסד ציוני מהמעלה הראשונה, ובמקביל לטעון שאם נאמרים במסגרתה דברים קיצוניים, יש לבחון אותם ולהתמודד איתם. זה בדיוק המקום שבו עיתונות צריכה להיות במיטבה: להציג את התמונה המלאה, לא רק את החלק שמשרת את הנרטיב. בסופו של דבר, השאלה איננה אם אתם בעד יאיר גולן או נגדו, בעד מכינת עלי או נגדה. השאלה היא האם אנחנו עדיין מצפים מעיתונאים להציג לציבור את מלוא העובדות הרלוונטיות, גם כשהן אינן משרתות את העמדה שלהם. אם התשובה היא כן, זו צריכה להיות דרישת הסף שלנו מכל כלי תקשורת ומכל עיתונאי, ללא קשר לעמדתו הפוליטית.