דווקא הבחירה הזו היא מה שהופכת את תחילת הסרט למסקרנת. במקום לשאול "מי עשה את זה?", אנחנו מתחילים לשאול "למה?". בתחילת הסרט רואים סצנה של רצח, אך בהמשך רואים שהזוגיות של אליזה ומרקוס דווקא מתקדמת יפה ונראית, לפחות בתחילה, אוהבת ומלאת תשוקה. השניים מבלים יחד, מצטלמים, נוסעים, צוחקים, מתאהבים ובונים לעצמם חיים משותפים.
וכאן בדיוק מתחיל המתח האמיתי של הסרט. כבר מההתחלה הסרט גורם לצופה לשאול שאלות: למה היא רצחה את בעלה, אם נדמה שהם חיו טוב יחד? מה קרה ביניהם בדרך? ואיך סיפור שנראה בתחילה כמעט כמו אגדה רומנטית הגיע לנקודה שבה הכל מתפרק?
העלילה חוזרת מספר שנים לאחור ומציגה את תחילת הקשר בין אליזה למרקוס. הוא גבר עשיר וכריזמטי, והיא מגיעה מעולם שונה לחלוטין. הקשר ביניהם מתפתח במהירות, לצד מתנות, בית מפואר, חתונה וחיים שנראים מבחוץ כמעט מושלמים. אלא שמתחת לפני השטח מופיעים בהדרגה רמזים לכך שהמציאות מורכבת יותר.
אחד הפרטים המעניינים במיוחד הוא טבעת הנישואים: כבר בפתיחת הסרט היא מקבלת משמעות מטרידה, ובהמשך, כשאנחנו חוזרים אל החתונה והזוגיות של השניים, אותה טבעת מקבלת משמעות אחרת לגמרי. זהו פרט קטן שממחיש היטב את הדרך שבה הסרט משחק עם הידיעה שלנו על העתיד.
"אליזה: צללים של אישה" משלב דרמה זוגית, מתח ופשע, אבל בעיקר מתעניין בדרך שבה מערכת יחסים משתנה לאורך השנים. ככל שהעלילה מתקדמת, האהבה, הקנאה, השליטה, חוסר הביטחון והעבר של הדמויות מתחילים להתערבב זה בזה.
העובדה שאנחנו יודעים כבר מההתחלה לאן הסיפור יגיע אינה פוגעת במתח - להפך. היא גורמת לנו להתבונן בכל מחווה, משפט ורגע אינטימי ולנסות להבין: איפה בדיוק התחילו להופיע הצללים בתוך סיפור האהבה הזה?
התרעות פיקוד העורף