זה יכול היה להיות אייטם כמעט מצחיק במופרכות שלו. פושעות מורשעות מפזזות על הרחבה לצד חתן טרי שהיה 505 יום בשבי חמאס, וכולם מחייכים למצלמה. בישראל 2026, מה זה משנה אם אתה עבריין או שורד שבי. העיקר שאתה סלב.
אבל זה לא מצחיק אותי בכלל. למעשה, העניין הזה מוציא אותי מדעתי. כי כשאני רואה את הבחורות האלה, אני חושב מיד על הילדים שלי - שקרובים לגילן. ועל כל החברים שלהם. אלה שהלכו לשנת שירות, כדי לתרום. והתגייסו לצבא. ונלחמו. חלקם גם לא חזרו. ועכשיו אמורים להתחיל בחייהם הבוגרים.
הצעירים האלה רואים אייטמים מהסוג הזה. ובכלל - סוקרים את מה שמתרחש כרגע סביבם במדינה. ומה המסר שהם קולטים? ספוילר: לא בדיוק - אם תהיה מוכשר והגון ותעבוד קשה, הכל יהיה בסדר. אלא יותר: בוא תנסה להביא את המכה. המהירה. הלא חוקית והלא מוסרית. שטויות, אחי, כולם גנבים. ואם חלילה יתפסו אותך? יהיה בסדר. מעבר לעונש הקל של בית המשפט (תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, במקרה של שלוש מהצעירות), אף אחד לא יתייחס אליך אחר כך באופן שלילי. להפך! אתה תהיה סלב, אחינו. ומכאן, הדרך הבטוחה לאושר ולעושר - כלומר, השתתפות ב"אח הגדול" או ב"מחוברים" - כבר סלולה.
ההפיכה של הבנות האלה לאייטם רכילותי נחשק ממלאת אותי כעס. וגם דאגה גדולה. כי הדרך הכי יעילה של חברה להרתיע אנשים מלפשוע ולפגוע באחרים לא יכולה להיות רק משפטית. במקרה כזה, הפשע יהפוך לעוד תחום עיסוק לגיטימי, שבו אתה מנהל חשבון קר של סיכונים. כמה שנים שווה לי לשבת בכלא אם אתפס, למול הרווח המשוער.
יש המון סיבות עמוקות לתהליך הזה. אולי הברורה שבהן היא הדמוניזציה המתמשכת שנעשית למערכת החוק והמשפט, שבמסגרתה הממשלה מודיעה שלא תציית לצו בית משפט. במציאות כזו, מה יגידו אזובי הקיר ובלדריות האוויר?
התרעות פיקוד העורף