אפשר בהחלט להאמין שנתניהו הוא מנהיג הימין ובכל זאת לדרוש ממנו אחריות. אבל אז צריך להסביר מה משמעותה של אותה אחריות. אם נתניהו צריך ללכת, מדוע אתה ממליץ עליו? ואם הוא צריך להישאר, מדוע הנהגת 7 באוקטובר צריכה ללכת?
ומה בדיוק מציע וינטר שלא מציעות כבר מפלגות אחרות? הוא נגד השתמטות - גם אחרים. הוא רוצה ביטחון - גם אחרים. הוא רוצה ממשלת ימין - בוודאי שאחרים. הוא רוצה שינוי אחרי 7 באוקטובר - גם זה כבר הפך למוצר מדף פוליטי. במילים אחרות: התפאורה חדשה, אבל עדיין לא ברור אם המחזה חדש.
איך ביטחוניסט יכול לתמוך בממשלה שמקדמת או מאפשרת פטור מגיוס לחרדים? איך מי שבנה את המותג שלו על שירות צבאי יכול לומר "נתניהו הוא מנהיג הימין", כאשר אחד ממוקדי המחלוקת המרכזיים בממשלת נתניהו הוא דווקא שאלת השוויון בנטל, כשהצביע לפטור לחרדים בימי מלחמה?
זו אינה שאלה של שמאל וימין. זו שאלה של עמוד שדרה. ואולי הגיע הזמן שגם וינטר ישאל את עצמו איזה "ימין" הוא בדיוק נתניהו. כי אם נתניהו הוא מנהיג הימין משום שהוא נתניהו, זו כבר אינה אידיאולוגיה אלא נאמנות פרסונלית. במשך שנים מדיניות נתניהו כלפי חמאס כללה הכלה, הסדרה והעברת כספים לארגון הטרור הרצחני, בתקווה לקנות שקט. אפשר להצדיק את המדיניות הזאת אסטרטגית, אפשר לבקר אותה, אבל קשה לטעון ברצינות שהיא הייתה מדיניות של הכרעה.
נתניהו וחמאס בערוץ הידברות ישיר, רק על זה צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית
כאן נכנסת הפרשנות של אברמוביץ', שהייתה מהבולטות באולפן. הוא ניסה להוציא את האירועים מהמסגרת של "עוד שיחת טלפון" ולהכניס אותם להקשר רחב יותר. מבחינתו, היחסים בין נתניהו לחמאס הם לא רק אוסף של החלטות מקריות, אלא חלק מתפיסת עולם ארוכת שנים.
הנקודה שלו לא הייתה שעצם קיום ערוץ עם חמאס הוא בהכרח פסול. הנקודה הייתה האירוניה: נתניהו, שבנה את עצמו כמר ביטחון וכמי שיודע כיצד להילחם בחמאס, כעת מסתבר היה גם חלק ממדיניות שאפשרה לארגון הזה להתחזק. אם הדיווחים נכונים, הם מחזקים את העובדה שמאחורי הקלעים מתקיימת מדיניות הרבה יותר מורכבת מזו שהציבור שומע בנאומים. ושאלת השאלות שנשאלת ונותרנו איתה אחרי אולפן שישי: למה? מה היה האינטרס של נתניהו לחזק את חמאס, האם קיים אינטרס אישי?
נחזור לווינטר, התקווה החדשה לימין אמיתי, נקי מפוליטיקה מלוכלכת, ואז מגיע הכוכב העולה החדש של הימין ואומר: נתניהו הוא מנהיג הימין. באמת? האם זה מנהיג הימין שאתה רוצה לתמוך בו? מנהיג שבמשך שנים העדיף הסדרה ושקט מול חמאס, ושכעת נחשפים גם ערוצים ישירים ועקיפים מול בכירי הארגון הרצחני שרצה לכלותינו?
יאיר נתניהו והפייק ניוז על ניסיון הסיכול
העבר הצבאי של וינטר נותן לו קרדיט, במיוחד כיום בימין שאין כמעט ביטחוניסטים לשעבר. אבל הוא לא נותן לך תעודת הכשר אוטומטית לפוליטיקה. מנהיגות פוליטית דורשת יכולת אחרת: לראות מורכבות, לשמוע ביקורת, להתפשר כשצריך ולהבין שהמדינה אינה המשך של הקרב הצבאי באמצעים אחרים.
אבל יכול להיות גם שהוא יהפוך למשהו אחר לגמרי: תחנת איסוף של קולות מאוכזבי ליכוד, שתעשה הרבה רעש לפני הבחירות אבל בסוף, בפועל, תחזיר אותם לאותו גוש ולאותו ראש ממשלה. ואז ה"ימין החדש" יהיה בסך הכול אריזה חדשה. יש שיקראו לו פרוקסי של נתניהו, לכן וינטר הוא עדיין תעלומה.
האם הוא באמת נגד הנהגת 7 באוקטובר - או שהוא חלק ממנה? האם הוא באמת ימין חדש, או ימין ישן עם סיסמאות חדשות? האם הוא ממליץ על נתניהו בגלל תפיסת עולם, או בגלל המחנה? והאם העימות שלו עם איזנקוט הוא ויכוח מקצועי, או פצע אישי שהפך לעמדה פוליטית?
אלו השאלות שיקבעו מי הוא עופר וינטר. לא הכריזמה. לא המדים. לא ההשקה. אפילו לא הסקרים. כי בסופו של דבר, מנהיגות נבחנת ברגע שבו צריך לבחור בין נאמנות למחנה לבין נאמנות לעקרונות. וינטר כבר הכריז שהנהגת 7 באוקטובר צריכה ללכת. עכשיו נשאר רק להסביר לציבור מדוע, אם כך, הוא מתכוון להמליץ עליה מחדש. כי אם זו אינה סתירה - וינטר יצטרך להסביר לנו מהי סתירה.
התרעות פיקוד העורף