"אנחנו חיים בעולם של כאוס, שבו המחר לא תמיד מובטח", אמר פעם וויליאם שאטנר בריאיון. "'מסע בין כוכבים' אומרת שיש מחר. היא מציעה תקווה שעתיד כלשהו אכן קיים, ושבתוך העתיד הזה, הבעיות שיש לנו היום - גזענות, מלחמות, עוני - ייפתרו. הסדרה אומרת שהמין האנושי ישרוד, ישתפר וייעשה טוב יותר. זה מה שאנשים נאחזים בו עד היום".
אופטימיות לאנושות
למרות הרעיון המקורי והחזון פורץ הדרך, ואולי בגללם, "מסע בין כוכבים" לא הצליחה בזמן אמת. הסדרה, ששודרה ברשת NBC, סבלה מנתוני צפייה נמוכים ובמהלך עונתה השלישית אף הועברה לשידור בימי שישי בערב, משבצת שנחשבה בעייתית במיוחד לסדרת מדע בדיוני. ב-1969 הסדרה הורדה מהאוויר לאחר שלוש עונות בלבד.
אלא שדווקא הביטול היה תחילתו של מהפך: חודשים ספורים לאחר ירידתה החלה הסדרה להימכר לשידורים חוזרים בסינדיקציה, ובתחנות המקומיות היא זכתה לחשיפה רחבה ולקהלים חדשים. במקביל התגבשה סביבה קהילת מעריצים פעילה, שהפיקה כתבי עת, ארגנה כנסים וניהלה מאבקים למען חזרתה לשידור.
ב-1972, שלוש שנים לאחר הפסקת השידורים המקוריים, הגיעו כ-3,000 מעריצים לכנס הראשון של הסדרה בניו יורק. בתוך שנים ספורות הפכה הסדרה שנחשבה לכישלון טלוויזיוני לתופעת פולחן, והשידורים החוזרים אף הניבו במקומות מסוימים רייטינג גבוה יותר מזה שהושג בשידור המקורי.
"בשנות ה-70 המדינה הייתה שבורה לחלוטין", הסביר רודנברי את הפריחה המחודשת. "היינו אחרי מלחמת וייטנאם, והיה ייאוש עמוק באוויר בעניין עתיד המין האנושי וחשש מאפוקליפסה גרעינית. פתאום, אנשים הדליקו את הטלוויזיה וראו עולם שבו לא רק ששרדנו את המאות ה-20 וה-21, אלא גם נעשינו טובים יותר. הם ראו צוות של בני אדם מכל הגזעים, הדתות והלאומים עובדים יחד בכבוד הדדי. הסדרה הפכה לצורך פסיכולוגי עבור הקהל. היא נתנה לצופיה הוכחה, גם אם דמיונית, שיש לנו מחר וששווה להמשיך להילחם עבורו".
מאז שעלתה הסדרה המקורית, "מסע בין כוכבים" התרחבה לאחד מזיכיונות המדע הבדיוני הגדולים בהיסטוריה. הזיכיון כולל כיום 12 סדרות טלוויזיה ו-13 סרטי קולנוע, לצד מאות ספרים, משחקי מחשב, מרצ'נדייז וקהילת מעריצים עצומה ברחבי העולם. לאורך השנים זכה הזיכיון בעשרות פרסים, בהם 33 פרסי אמי, 21 פרסי סאטורן ושלושה פרסי הוגו. הסרט "סטארטרק" (2009) זכה בפרס האוסקר על האיפור.
גם בישראל מצאה הסדרה קהל נאמן: היא שודרה במהלך שנות ה-70 וה-80, עד תחילת שנות ה-90, בטלוויזיה החינוכית, במסגרת רצועת הילדים והנוער "רואים 6/6", והפכה לחלק מזיכרון הילדות של רבים.
הוא הוסיף: "באותם ימים, אם פספסת פרק בטלוויזיה הוא פשוט הלך ולא היה איך לראות אותו, אז הדרך להגיע לכל הפרקים הייתה סיפור מעניין בפני עצמו. קודם כל, היה הערוץ הלבנוני שנקלט בארץ, לצד הערוצים מישראל ומירדן. בנוסף, בתחילת הדרך של הטלוויזיה בכבלים בארץ שודרו בערוץ הבריטי כל הפרקים בכל יום, חמישה ימים בשבוע, בלופים. ככה הצלחתי לראות את כל הסדרה".
מסע בין מעריצים
"שני החברים הראשונים שלי בחטיבת הביניים עזרו לי להיכנס לזה עמוק יותר. אחד מהם היה גיק. היה לו מחשב, כשלי לא היה, והיו לו משחק מחשב של 'מסע בין כוכבים' וכמה קלטות וידיאו של הסדרה. גם לחבר השני היו קלטות, ואחיו הגדול היה 'טרקי' (כינוי לחובב מושבע של הסדרה, ד"פ), וכך מצאתי את עצמי עם שני חברים טרקים. הנקודה שסגרה את הסיפור הייתה באמצע שנות ה-90 כשהגיעה לחנויות סטימצקי האנציקלופדיה הרשמית של 'מסע בין כוכבים', וזהו - משם כבר נשאבתי לעולם הזה לחלוטין".
"אלו סדרות עם תקווה, בניגוד לסיפורים דיסטופיים רבים. בעיניי, מה שנותן הרבה מהעוצמה הוא מעורבות קהל המעריצים באספקטים רבים - החל מהבעת דעות על החומרים המצולמים, דרך אספנות פריטים וכלה בכתיבה של פאן פיקשנים ואפילו ספרות מקצועית בנושא. לי יש אוסף ספרות 'מסע בין כוכבים' וגם פתחתי בלוג בעברית שעוסק בספרות הזו. חוץ מספרים, אני אוסף גם קומיקס של הזיכיון ומשתדל להיות פעיל בקבוצות הישראליות בפייסבוק. עולים שם דיונים שונים ומגוונים".
"אני לא אוהב כל מה שיוצא היום", מודה קלדרון. "אמנם הזיכיון אותו הזיכיון אבל יש מעריצים שמותחים ביקורת חריפה מאוד על היצירות של העשור האחרון, ואני מבין אותם לגמרי. ההיטפלות לפרטים קטנים ושוליים מפריעה להם, וגם היציאה מהז'אנר המקורי. לפעמים הכתיבה פשוט גרועה. היה חשוב מאוד עד העשור האחרון בכתיבה הטרקית לשמור על השפה, ובעשור האחרון - בסרטים וגם בסדרות - יש פגיעות חוזרות ונשנות בקאנון. המעריצים מרגישים שזה לא 'מסע בין כוכבים', שזה היסטורית לא נכון".
ויש לו דוגמאות: "נניח, למה הדמויות מקללות כל כך הרבה? הפעם הראשונה שבה נשמעה קללה ב'מסע בין כוכבים' הייתה בשנת 1994, בסרט הקולנוע הראשון של 'מסע בין כוכבים: הדור הבא'. שם נאמרה המילה 'שיט'. בכל הסדרות הנוכחיות כולם מקללים כל הזמן, כאילו מדובר בסדרת משטרה מודרנית".
"בעידן המודרני של המותג, נהוג בקרב מעריצים רבים לקטול את התכנים העכשוויים", טוען גולשטיין. "אבל בעוד שיש ביקורות לגיטימיות, חלק גדול מהביקורות מגיע מהתחושה הנוסטלגית ש'הסדרה שעליה גדלתי היא הטובה ביותר', גישה כוללנית שאני פחות מתחבר אליה. יש יצירות מודרניות רבות שהתחברתי אליהן מאוד. מדובר בגלגל היסטורי שחוזר על עצמו. גם מה שנחשב כיום ל'תור הזהב' של שנות ה-80 וה-90 ספג בשעתו ביקורות קשות מהמעריצים הוותיקים של הסדרה המקורית, אלא שבעידן הרשתות החברתיות הביקורות פשוט מייצרות הרבה יותר רעש תדמיתי".