תוך כדי הניסיון לעכב את הנולד, הגיעו רמזים רבים על העתיד לבוא. אלמוג התחילה להרגיש צירים, והפתיחה הלכה וגדלה. הדרמה הלכה וגברה, עד שלפתע כל האווירה השתנתה ואלמוג התחילה להרגיש כאבים חזקים מאוד. תוך דקות התברר שהיא סובלת מדימום. הרופא שניגש לבדוק אותה לא הבין לפני איזה רגע אייקוני הוא עומד. כי הרי מה מתאים יותר לאלמוג, הסטנדאפיסטית המושחזת, מלהיות אחראית בעקיפין להשמעת השורה האלמותית "יש לה רגל בנרתיק" בפריים טיים של ערוץ 12? אבל בעוד שהמשפט עצמו היה מצחיק, הסיטואציה ממש לא הייתה כזו. אלמוג נכנסה לניתוח חירום כשהיא מבינה שהתינוק שלה בדרך החוצה בשבוע 27.
לא יכולתי להישאר אדיש לרגעים שבהם חיכו שסבתא חסיה תחזור כדי לחתוך את חבל הטבור, וכשהיא הגיעה ועשתה את זה - כמה גאה היא הייתה. זה היה אחד הדברים הכי מרגשים שראיתי בזמן האחרון. אחד הדברים הכי מעניינים מבחינתי בלידה של ספיר היה ה"עיכוב" שנוצר. כולם ידעו שהלידה כבר ממש בדרך, אבל מבחינה פיזית שום דבר לא זז. ספיר ספרה את הדקות, אבל דבר לא התקדם. ואז הרופאים הגיעו למסקנה: הם ביקשו מכל בני המשפחה לתת לספיר קצת שקט, כדי שרמת האדרנלין שלה תרד.
ואכן, תוך דקות ההנחיה הזו הכניסה את ספיר ללידה פעילה. מבחינתי, זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי ממש עד לתהליך, וזה היה מצמרר. הצירים והלחיצות של ספיר לא הרגישו כמו מה שמראים בסרטים. זה לא הרגיש מלחיץ או דוחה - פשוט מאוד מרגש וטבעי. אחרי שהתינוק כבר היה בחוץ ושמענו אותו בוכה, סבתא חסיה הצטרפה לתמונה מרגשת שבה נראו שלושה דורות שונים.
"בייבי בום" היא הוכחה נהדרת לכך שריאליטי טוב ומותח לא צריך תככים. לפעמים הסיפור הכי טוב הוא פשוט המציאות כפי שהיא.
התרעות פיקוד העורף