כי גלנט, שפוטר פעמיים על ידי ראש הממשלה רק כי העז להילחם על חוק הגיוס, ודרש לעצור את המהפכה המשפטית כי התריע שישראל תחת סכנה למלחמה רב-זירתית, הקפיד במשך תקופה ארוכה שלא להפוך את המאבק שלו בנתניהו למסע נקמה אישי. הוא לא צעק, לא השתלח, נזהר במילים, ולא ניסה לייצר סנסציה. אלא שהפעם הגיע לאולפן חדשות 12 גלנט אחר - גלנט שהסיר את הכפפות, לא השאיר לנתניהו אפילו סנטימטר אחד להתחבא בו, וסגר את הגולל על הניסיון של נתניהו לברוח מאחריות.
והנקודות האלה איומות לנתניהו, ואיומות עוד יותר למדינת ישראל, כי טבח השבעה באוקטובר יכול היה להימנע, אילו רק נתניהו היה מעביר את המידע שקיבל לגורמים הביטחוניים.
אם ראש ממשלה מקבל ממנהיג זר מידע שלפיו יש חשש למלחמה, אמר גלנט, ראש המוסד יכול להתקשר למקבילו באמירויות, ראש השב"כ יכול לבדוק עם מקורות בעזה, ומערכת הביטחון יכולה להצליב מידע ולהגיע להערכת מצב אחרת. כלומר, המידע הופך לחלק מתמונת המודיעין הכוללת.
קושמרו שאל את גלנט על הטענה שהציגה לשכת ראש הממשלה, שלפיה אין שיחה כזאת בלוחות הזמנים וברישומים, וכי הלשכה הכחישה את קיומה - בעוד שבאיחוד לא רק שאינם מכחישים, אלא מאשרים את קיומה של השיחה. גלנט לא טען שהיעדר רישום מוכיח שהשיחה התקיימה. הלו"ז והרישומים לא מספרים הכל.
תארו לעצמכם, הוא אמר למעשה, שבלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר, כשהרמטכ"ל יושב בהערכת מצב ורואה את כל הסימנים, הוא גם יודע שראש הממשלה קיבל שבועיים קודם לכן התרעה ממנהיג האמירויות על מלחמה. האם הוא היה שוקל את המידע הזה? גלנט השיב: כן. וזה כל הסיפור. לא צריך להוכיח שהתרעה אחת הייתה מספיקה כדי למנוע את הטבח. איש אינו יכול לדעת בוודאות מה היה קורה אילו מידע מסוים היה מגיע בזמן. אבל כאשר עוד ועוד חלקים של הפאזל מצטברים, לצד הערכות מודיעיניות, מבצעיות ומדיניות, הרי שאי אפשר להמשיך להתייחס לכל אחד מהם כאילו הוא עומד לבדו.
גלנט סיפר שהתעורר ב-6:15, שבת שלווה יחסית עמדה להתחיל, ואז בתו סיפרה לו על האזעקות בתל אביב. הוא התקשר לרמטכ"ל, הבין שמדובר לא רק בירי אלא גם בפעולה קרקעית, יצא לקריה, וב-7:45 כבר ישב בהערכת המצב של הרמטכ"ל.
בשמונה, לדבריו, הוא קבע שלושה דברים: לגייס את כל מי שצריך, להגדיר את האירוע כמלחמה, ולשלוח כוחות צפונה משום שחשש שחיזבאללה יצטרף. בתשע הוא פנה לציבור ואמר שמדובר במלחמה ושישראל תנצח.
מתי דיבר לראשונה עם נתניהו? לטענתו, בסביבות השעה 10. רק נזכיר שנתניהו טוען שלא העירו אותו, אבל גם האזעקות שהעירו אותו רשמית ב-6:29 לא שינו דבר, כי השיחה הראשונה שניהל עם גלנט הייתה רק בשעה 10:00 - שלוש וחצי שעות אחר כך. גלנט התייחס לטענה של נתניהו שהייתה ביניהם שיחת טלפון מוקדמת יותר, אך טען כי אינו זוכר אותה, ואמר שאם הייתה, היא לא הייתה משמעותית מבחינתו.
נתניהו יכול כמובן להשיב שהגרסה שלו שונה. הליכוד אכן מסר בתגובה שגלנט משקר, וטען שנתניהו הגיע לקריה ב-8:22 והמתין לגלנט ולרמטכ"ל עד 9:55. אבל עצם העימות הזה רק מדגיש עד כמה השאלה הפכה להיות קריטית: מה ידע נתניהו, מתי ידע, למה לא דיווח, ומה עשה עם המידע.
ואם יש התרעה ממצרים, מידע ממערכת הביטחון, התרעות של בכירים, סימנים בשטח, מידע שמגיע לשב"כ, ואם בנוסף יש, או נטען שיש, התרעה ממנהיג איחוד האמירויות - זה בדיוק המקום שבו ההגנה של נתניהו הולכת ונסדקת, הולכת ונסגרת עליו מכל הכיוונים.
התרעות פיקוד העורף