וכאן היא לא שוכחת להכניס לתמונה גם את שרה נתניהו. היא מספרת על הגעתה של רעיית ראש הממשלה לפגישה, לדבריה במפתיע, כשהיא מוקפדת בלבושה ומלווה באיש הסטיילינג שלה. מבחינת צנגאוקר, דווקא הפרטים האלה הפכו את המפגש למקומם עוד יותר: המשפחות הגיעו ברגע הקשה בחייהן, טרוטי עיניים, ומולן עמדה הנהגה שהייתה מרוכזת בעצמה.
גם אם מניחים בצד את הוויכוח הפוליטי, התחושה שהיא מתארת מסבירה היטב את השבר באמון. היא הגיעה מאמינה בנתניהו. והיא יצאה מהמפגש בתחושה שהיא נבגדה.
מכאן גם אפשר להבין משהו חשוב על המאבק שלה בחודשים שאחר כך כשסומנה על ידי ערוצי המשטר ונאלצה לא רק לחוות את הפחד הגדול ביותר לאמא, אלא גם להתמודד עם מכונת רעל של שופרות הממשלה.
אבל לצד המחאה הציבורית, היא מספרת על פעילות שקטה הרבה יותר. לדבריה, גורם בכיר בשב"כ פנה אליה וביקש ממנה להשתתף במהלך שנועד למשוך את תשומת הלב של חמאס. היא התבקשה להגיע לדירה, לעמוד מול מסך ירוק, לקבל טקסט ולדבר בערבית אל שוביו של מתן.
מבחינתה, זה היה היום שבו היא הצילה את מתן. אבל היא לא עוצרת שם. היא שואלת שאלה הרבה יותר קשה: אם היה אפשר להציל את מתן, אולי היה אפשר להציל גם אחרים?
זו כבר שאלה שהולכת הרבה מעבר למשפחה אחת. היא נוגעת למערכת הביטחון, למודיעין, לקבלת ההחלטות ולמידע שנע בתוך המערכת, או נתקע בדרך. האסרטיביות והעקשנות שלה, אולי לא הצטלמה פוטוגנית בעיני השופרות, אבל אודות לתושייה שלה היא הצליחה להציל את בנה.
התרעות פיקוד העורף