נשיא המדינה אינו שר, אינו חבר כנסת ואינו מועמד בבחירות. הוא אמור להיות הדמות הממלכתית שנמצאת מעל למאבק הפוליטי היומיומי, זה שדואג לכלל אזרחי ישראל. לכן כאשר הנשיא חוזר שוב ושוב, בערוצים שונים ובפני מראיינים שונים, על הצורך לסיים את המשפט של ראש הממשלה ועל האפשרות להגיע לעסקת טיעון, הציבור רשאי לשאול מדוע הנושא הזה הפך למרכזי כל כך בשיח הנשיאותי.
אפשר להבין את ההיגיון שמאחורי העמדה הזאת. משפטו של ראש ממשלה מכהן נמשך שנים, הוא הפך לאחד ממוקדי הקיטוב המרכזיים בישראל, והוא משפיע על המערכת הפוליטית כולה. נשיא המדינה יכול לסבור שעסקת טיעון או הסדר אחר יסייעו למדינה לצאת מהמשבר. זו עמדה לגיטימית לדיון. אבל יש הבדל משמעותי בין לומר שהנשיא פתוח לבחון בקשת חנינה בהתאם לחוק, לבין לחזור שוב ושוב על כך שצריך לסיים את התיק ולדחוף לגישור ולעסקת טיעון. ברגע שהנשיא עושה זאת, הוא כבר אינו רק מתאר את סמכותו. הוא מסמן מה לדעתו צריך לקרות.
ערוץ 14 אל מול ערוצי המיינסטרים
וזה הבדל שראוי לשים עליו זרקור. כמעט כל גופי התקשורת האחרים באותו ערב ניסו לשאול את הנשיא על החנינה, על חוק גיוס, על השיחה עם MBZ, על הבחירות ועל הרכבת ממשלה. בערוץ 14 נעשה ניסיון משמעותי יותר לגרום לנשיא לדבר בגנות היריבים הפוליטיים של נתניהו.
באופן כמעט אירוני, דווקא כאשר נשאל על המפלגות הערביות ועל מנסור עבאס, הרצוג שמר על קו ממלכתי יותר ולא סיפק את הגינוי הפוליטי שחיפשו ממנו. יחד עם זאת, הוא אשרר לראשונה את הניסיון שלו לשבת עם מפלגות ערביות בעבר. הרצוג הזכיר כי כבר ב-2015 היה מעורב בניסיון לבדוק אפשרות להקמת ממשלה שתסתמך על תמיכת המפלגות הערביות. הוא חשף כי פנה אליהם לשבת תחתיו, והם סירבו. בכך הוא למעשה אישר בפומבי פרט שכבר עלה בעבר בדיווחים ובזיכרונות פוליטיים מאותה תקופה שעד היום לא קיבלו אישור רשמי. במקביל הוא הבהיר שאינו שולל אזרחים או מפלגות על בסיס ערביותם.
לעומת זאת, כאשר נשאל על המפלגות החרדיות וההתנגדות לגיוס, הוא היה חד בהרבה וביקר את הסיסמאות שלפיהן "נמות ולא נתגייס". גם כאן נוצר פער: הנשיא נזהר מאוד שלא להיכנס למלחמה פוליטית סביב המפלגות הערביות, אבל היה ביקורתי יותר כלפי המפלגות החרדיות בנושא הגיוס.
לעומת זאת, בנושא החנינה הוא היה הרבה פחות מסויג. פעם אחר פעם חזר הנשיא על האפשרות לגישור, על עסקת טיעון ועל הצורך לסיים את התיק. זאת כבר אינה שאלה של ניסוח מקרי בראיון אחד. כאשר אותו מסר חוזר במספר ראיונות באותו ערב, קשה להתייחס אליו כאל פליטת פה.
גם ההתייחסות של הרצוג לממשלה הבאה הייתה מעניינת. הוא הבהיר שהוא אינו רוצה לראות את ישראל חוזרת שוב ושוב למערכת בחירות נוספת, אמר ששיקול דעתו בהטלת המנדט להרכבת הממשלה רחב, וסירב להתחייב מראש לממשלה רחבה או לרוטציה. כאן הוא כבר נכנס, מטבע תפקידו, למרחב הפוליטי שאחרי הבחירות. הנשיא אכן נדרש להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה בהתאם להליך החוקתי, לאחר התייעצות עם נציגי הסיעות. אבל גם כאן היה ברור שהרצוג אינו מתכוון להיות צופה מהצד במקרה שבו התוצאות לא יעניקו הכרעה ברורה. האם החנינה נשמרת ככלי לבחירות לטובת ממשלה רחבה?
בסופו של דבר, זה גם מה שהציבור יזכור מהערב הזה. לא את כל השאלות, לא את כל התשובות ולא את כל הפרטים. הוא יזכור שהנשיא עבר מערוץ לערוץ, דיבר על הסמכויות הבלתי מוגבלות שלו, ועל הרצון לסיים את המשפט של נתניהו. זה מה שייזכר מהכהונה של הנשיא הרצוג.
התרעות פיקוד העורף