יש ראיונות שמוציאים ממני חמלה, הבנה וסליחה. כמעט תמיד. כשאדם מספר על שנים של משבר, על אשפוזים, על בריאות קשה, על בדידות ועל מאבק נפשי, האינסטינקט שלי הוא להניח בצד את המחלוקות, את הכעס ואפילו את הדברים הקשים שאמר, ולהקשיב קודם כול לאדם שמאחורי הסיפור.
פליישמן סיפר על שנים קשות מאוד בחייו, על מצבו הנפשי, על האשפוז בגהה, על פרצי זעם, על דיכאון ועל התקופה שבה הסתגר בביתו. הוא גם אמר דברים שראויים לסליחה, שהוא מתחרט על אמירות קשות, שהוא חוזר הביתה ולעיתים חש גועל מעצמו בעקבות דברים שאמר.
אבל כאן בדיוק מתחילה הבעיה. חרטה היא לא משפט שאומרים למצלמה. חרטה אמורה לייצר שינוי. אם אדם אומר שהוא מתבייש בדברים שאמר על משפחות חטופים ואז ממשיך בתוכנית למחרת לדבר באותו סגנון; אם הוא אומר שהוא מצטער על התבטאויות קיצוניות, כפי שהתבטא נגד בית המשפט העליון עם קריאות של הסתה - אי אפשר שלא לשאול מה המשמעות המעשית של החרטה הזאת. במיוחד קשה לי לקבל את הפער כאשר מדובר באמירות כלפי אנשים שנמצאים בעיצומו של משבר אישי ולאומי.
שנית, אני לא מבינה איך ערוץ שזוכה להיקרא בכינויי גנאי על ידי חברי "הפטריוטים" כמו "אל ג'זירה" ו"ערוצי התרעלה", נותן היום במה למי שעומד בראש הקריאות הללו. חוסר כבוד עצמי, והכל למען רייטינג. שלישית - נכון שעיתונאי צריך לראיין גם אנשים שמעוררים מחלוקת, גם אנשים שמרגיזים אותו וגם אנשים שהציבור חלוק לגביהם. השאלה היא מה עושים עם הבמה הזו.
אסנהיים הוא מראיין מנוסה. הוא יודע לבנות שיחה, לגרום למרואיין להיחשף ולהפוך סיפור אישי לטלוויזיה. דווקא משום כך לא נרשם עימות עם הסתירות של פליישמן. אסנהיים ישב ובהה בפליישמן בהלם מוחלט במקום להתעמת איתו ולהעמידו במקומו. כשפליישמן אומר שהוא מתחרט, למה אסנהיים לא שאל אותו מה השתנה מאז? כשפליישמן אומר שהוא מתבייש באמירות מסוימות, למה הוא לא נשאל מדוע הוא ממשיך באותו קו?
זה, למעשה, הציטוט היחיד מהריאיון שגרם לי להרים גבה. עכשיו נשאלת השאלה מה עומד מאחוריו. האם זו עמדה פוליטית מגובשת, שהוא באמת מחזיק בה גם כשהמצלמות כבויות? האם הוא מנסה למצוא חן בעיני הקהל והמיינסטרים של הערוץ שבו התראיין? האם הוא מסמן לעצמו אופציה תעסוקתית חדשה ברשת 13? או שאולי, דווקא מתוך המחנה שלו, הוא מזהה את הסדקים שנפערים סביב נתניהו ואת השחיקה בתמיכה בו? אני לא יודעת.
ובעיניי, זו דווקא השאלה המעניינת. מעניין אותי הרבה יותר לראות מה יקרה עכשיו כשהמשפט הזה יגיע ל"הפטריוטים": איך יקבל אותו המילייה שממנו הוא מגיע, ובעיקר איך תגיב מכונת הרעל לאדם שמזוהה כל כך עם המחנה הימני, ובכל זאת מעז לומר מול מצלמות ערוץ 13 שהוא לא יצביע לנתניהו.
מעניין יהיה לראות אם עצם הישיבה באולפן שהוא וסביבתו נוהגים לתקוף תזכה עכשיו לגינוי, ואם הריאיון הזה יוצג כ"צליבה" שלו אף שבפועל, בעיניי, אסנהיים לא צלב אותו מספיק.
התרעות פיקוד העורף