רגעים מצחיקים לא חסרים בשני הפרקים הראשונים בסדרה וכנראה גם לא יהיו חסרים באחרים. השאלה על הסדרה נוגעת לרצון של חלק, כבר מהרגע הראשון, לשתף אותנו בסיפורים מהעבר שלו, להכניס אותנו לאווירה. הסדרה נחווית יותר כאוסף סיפורים בודדים, רצף דאחקות על דמויות סטריאוטיפיות שזכורות אצלו בעיקר לפי התפקיד שמילאו בחייו כילד. זה מצחיק, אבל גם מוכר מאוד: עוד קומדיה ישראלית שמסתמכת בדמויות שלה ובמה שיוצא להן מהפה
מתן חלק רוצה להחזיר אותנו לבית שבו גדל דרך הקצנה של טעמים, ריחות ומילים שמזכירים לו את הילדות. הוא מגיש לנו אותה דרך האנשים המפחידים והמוזרים שסבבו אותו. הוא רוצה מאוד שנכיר גם אנחנו את האנשים שפגש, אלא שנראה שהוא מתמקד רק בהם ולא מצליח, בינתיים, לחבר אותם לאווירה שלמה אליה הוא חוזר או מתגעגע. הצפייה בסדרה הרגישה לפרקים כמו מי שיושב עם חבר שמספר סיפורים מצחיקים על העבר, אבל לא מצליח לנהל שיחה כנה יותר על הילדות שעבר.
יתכן שהסדרה צריכה יותר זמן בשביל לומר משהו קצת יותר מעניין על החיים בבאר שבע לפני כמה עשורים. סדרת סיפורים או סיטואציות קצרות עשויה להיות פתרון קל שיכול להשאיר את הסדרה כקומדיה טהורה. נראה ש"אנשים שפגשתי" מכוונת קצת יותר גבוה ורק בהמשך אפשר יהיה לומר אם היא מצליחה להגיע למטרה. אני מניח שיש ליוצרי הסדרה הרבה מאוד דברים להגיד על החברה בישראל דרך הדמויות המצחיקות שבראו, השאלה היא אם יצליחו לעמוד במשימה.
התרעות פיקוד העורף