שי חי הבין, ובצדק רב, שאם שילה תישאר על האי עוד זמן, היא תוכל להקים קואליציות חדשות ולכרות בריתות מפתיעות. אלא שבסופו של דבר הרצון לא הפך למציאות. שילה הצליחה להציל את עצמה בעשר אצבעות. אבל איך, אתם שואלים? אנסה להסביר את הזווית שלי. שילה הבינה מהר מאוד שהברית של שי חי כוללת חמישה משתתפים, ומולם ניצבים שלושת השורדים האנונימיים והיא. שילה זיהתה נכון שהנקודות הרגישות בברית של שי, והדמויות שיש לה הכי הרבה השפעה עליהן, הן לינור סביניק וטל צידון. עם שתיהן היה לשילה קליק, והיא הבינה שזו נקודה מצוינת ללחוץ עליה.
תחילה ניסתה שילה להפנות את האש ללרה, שלטענתה לא עושה מספיק בשבט. אבל עד מהרה היא הבינה שזו לא אופציה מבחינת טל ולינור, ושהמטרה שלהן היא אור פלח. שילה התחילה לחשב מסלול מחדש, ובדיוק אז קרה לה נס קטן. ממש כמו במשפט “צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים”, אור בא אליה והתוודה שהוא עומד להצביע לה. הוא הסביר שהרוח נושבת נגדה, ולכן החליט ללכת עם אותה הרוח. שילה הבינה מיד את המתנה שנפלה לידיה והגיבה באופן מאופק ומכיל. אבל בתוך תוכה היא ידעה שיש לה פיסת מודיעין חמה שיכולה להציל אותה מההדחה.
ואז הגיעה מועצת השבט, ושילה עשתה בית ספר להישרדות, זה היה בית המשפט שלה. ברגע הנכון שילה עקצה את אור ואמרה שהיא מאוד מאוכזבת ממנו. היא הבינה שהאמירה הזו תוביל לשאלה - “למה?”. ובדיוק כך קרה. שילה שיתפה שאור והיא היו באותה קליקה והבטיחו זה לזו הבטחות. אלא שאור ראה לאן נושבת הרוח והחליט להפר את ההבטחות ולהצביע לה. שילה הדגישה את החשיבות של מילים והבטחות, ובעצם, כמו עורכת דין מקצועית, קעקעה את תדמיתו של אור והציגה אותו כאדם לא אמין, ואילו את עצמה כאישה נאמנה. אבל ההצגה של שילה לא נגמרה שם. היא אמנם סימנה כיוון חדש להדחה, אבל עדיין הייתה על הגרדום. אלא ששילה ניצלה את האש שהפנה אליה שי חי והראתה פגיעות.
שילה בכתה, סיפרה על המוות של אמא שלה וכמה הוא השפיע על היכולת שלה לסמוך על אנשים. פתאום שילה החזקה נראתה לרגע כמו דמות קורבנית, וזה נתן פתח לאנשים להתחבר אליה. שילה השכילה להראות פגיעות, ובכך המיסה את לבם של חבריה לשבט. וכך, בשני מהלכים עשתה שחמט מושלם, רוב חברי השבט הצביעו לאור, ושילה ניצלה מההדחה. אני חייב לומר שזו מבחינתי התוצאה הנכונה, כי אור לא ממש הבין לאן הוא בא. ורק ברגע האחרון הוא נזכר שיש לכל המשחק הזה גם היבט אסטרטגי.
ועכשיו כמה מילים על האויב המר של שילה - שי חי. אני חייב להודות שאני מאוד חלוק לגבי הדרך שבה הוא משחק את המשחק. מצד אחד הוא מפגין שליטה אסטרטגית, הקים סביבו ברית עם יתרון מספרי מובהק והצליח להראות מנהיגות בהזדמנויות רבות. עד כמה שי חי טוב במשחק הזה? הוא אשכרה איים באופן מרומז על שלו, וגרם לו להפוך לקלף במשחק שלו, למרות שלא הבטיח לו דבר וחצי דבר. מנגד, יש במשחק של שי משהו כמעט כאוטי. בהישרדות לא תמיד משתלם לשפוך את כל האמת בפרצוף, והמריבות האישיות שלו מול שילה לא מוסיפות לו נקודות. מוטב לשחק מתחת לפני השטח.
שאלה נוספת שעולה לי לגביו נוגעת לברית שלו, או יותר נכון - למי באמת שולט בה? שי בטוח שהוא מקבל את כל ההחלטות, אבל לאורך כל הפרק הוא היה נעול על הדחתה של שילה, מה שלא קרה בסוף. דווקא הקול של לינור וטל הוא זה שהכריע והוביל להדחתו של אור. עוד רגע ששמתי לב אליו נוגע לריב של שי עם שילה במועצה. שי כינה את שילה תוקפנית, אבל יש פה היבטים של השלכה. שי חי בעצמו מאוד אגרסיבי ותוקפני לפרקים במשחק, ואולי בגלל זה התוקפנות של שילה כל כך מפריעה לו.
אבל זה לא נגמר שם. אבי הצליח לייצר עוד פרובוקציה, הפעם מול ליר עוז. מסיבה כלשהי הוא החליט שליר לא עיבדה את הטראומה המשפחתית שלה, והתיימר להיות זה “שירפא אותה”. עם כל הכבוד לאבי, ויש לי הרבה כבוד, היה כאן משהו נורא פטרנליסטי. הוא הציג את עצמו כאילו הוא שאמאן שיכול “לגאול” את ליר עוז ממשהו שלא בהכרח קיים. ליר התחננה שאבי יפסיק, היא הסבירה לו שהוא טועה ושהוא לא קלט אותה נכון, אבל אבי נשאר בשלו. אני בטוח שהכוונה שלו לא הייתה רעה כלפיה, אבל זה היה מוגזם וחסר טעם לגמרי. וכמו שליר אמרה, זה מצמצם את כל מי שהיא רק לאבל שחוותה. ובכך הסתיים עוד פרק נפלא של “הישרדות”.
התרעות פיקוד העורף