פעם הערכתי את איילה חסון. גם כשהעמדות שלה הרגיזו אותי, רציתי לשמוע מה יש לה להגיד. הייתה לי תחושה שאני מקשיבה לעיתונאית שיכולה להפתיע אותי. בשנים האחרונות, בעיניי, היא הפכה מעיתונאית לשופר מהלך. יותר מדי פעמים שמעתי בבוקר שר מהליכוד ובערב קיבלתי את אותו קו בתוכניתה בכאן 11, עטוף בגרפיקה של השידור הציבורי. וזאת בדיוק האכזבה שלי ממנה. אני זוכרת מה היא ידעה לעשות עם הכישרון שלה. היום, כשאני יכולה לנחש מראש מי יקבל אצלה את מלוא הקרדיט ועל מי היא תתנפל, אני שואלת את עצמי בשביל מה בכלל חיכיתי לתוכנית.
תראו מי נחלץ להגנתה
יש משהו קומי בדרך שבה השופרות והשרים עשו לחסון את שירות הדוברת הכי גרוע שאפשר לדמיין. היא ביקשה שנראה בה עיתונאית שעומדת על עצמאותה מול העורך. הם קפצו להגנתה כאילו מישהו עומד לקחת להם את רצועת השידור. עמית סגל וינון מגל תקפו את דרישת התאגיד. זוהר וקרעי לקחו את זה עד לסגירת הגוף כולו. תראו באיזו מהירות שרים בקואליציה מזהים פגיעה באינטרס שלהם כשעורך בכאן אומר למגישה אחת "עד כאן".
באיחור מביך, התאגיד עשה את העבודה שלו
חסון כתבה שאתיקה עיתונאית מחייבת הגינות, אחידות, מידתיות ושיקול דעת. אני מסכימה איתה. הייתי שמחה לראות אותה מחילה את אותם כללים על עצמה באותה נחישות שבה היא דורשת אותם מההנהלה. קל לדבר על שיקול דעת כשהוא מופנה כלפי יריב פוליטי או כלפי מישהו שיושב מולך באולפן. המבחן הוא מה את עושה כשהעורך שלך אומר לך להפעיל אותו גם כלפי השידור שלך. חסון בחרה לסרב לנוסח. לנדנברג בחר לעמוד על הדרישה. אני שמחה שסוף-סוף מישהו בכאן פיתח עמוד שדרה והיה מוכן לספוג את הרעש ולשאת באחריות להחלטה שלו.
אצל מיקי זוהר גם לעורך חדשות צריך להיות רוב בכנסת
שופרות הממשלה וח"כ ושרים טוענים שהתאגיד קיבל אומץ כי הוא מריח חילופי שלטון. לפי ההיגיון הזה, כל עוד נתניהו יכול להרכיב ממשלה, כדאי לעורך לשבת בשקט. ברגע שנפתחת אפשרות שגוש השינוי ירכיב ממשלה, פתאום מותר לו לערוך. זאת תפיסת עולם עלובה, והיא מסבירה הרבה יותר על הממשלה מאשר על התאגיד או העורך. אם לנתניהו היו 61 מנדטים, מה בדיוק היה אמור לקרות? העורך היה צריך להתקשר ללשכה, לבקש רשות לשדר כל תוכן, ורק אז להחליט מה ייאמר בתוכנית?
וכן, גם אם מחר תקום ממשלת שינוי, אני מצפה מאותו לנדנברג להציב את אותו גבול למגישה שמזוהה איתה. אם שר בממשלה הזאת יאיים לסגור את התאגיד בגלל החלטה מערכתית שלא באה לו טוב, אני אגיד לו בדיוק את מה שאני אומרת לממשלה: תתעסקו במשרדים שלכם ותורידו את הידיים מלוח השידורים. העורכים בכאן צריכים להיות מסוגלים להרגיז את השרים גם בשבוע שבו אותם שרים יכולים להחליט מה יקרה לתקציב שלהם. שם אני רוצה לראות עמוד שדרה. לפרסם פוסט אמיץ אחרי שהכל נגמר, כל אחד יודע.
וקצת פרופורציות לגבי ה"אומץ" הזה. יש הבדל בין להתעורר בזמן לבין להיזכר באיחור שאפשר להציב גבול גם למגישה בכירה. הייתי רוצה שהתאגיד יעמוד על הסטנדרטים שלו הרבה לפני שהוא נגרר לעימות פומבי כזה. אני מעדיפה לראות אותו מקבל החלטה מאוחרת ועומד מאחוריה מאשר לעולם לא.
גם אני משלמת על התאגיד, עמית סגל
סגל הזכיר את המימון הציבורי. מצוין. גם אני משלמת מיסים. אני רוצה שהכסף הזה יממן מערכת חדשות שעורכת, בודקת ומתקנת גם את המגישים הכי בכירים שלה. אין לי שום חשק לממן שעה שבעיניי מהדהדת את המסרים של מחנה נתניהו, ואז לשמוע משר בממשלה שהעורך שהעז להתערב צריך ללכת הביתה יחד עם כל העובדים שלו. מי שמאיים לסגור גוף שידור כי מגישה אחת נדרשה למסור הבהרה אחרי אמירה גזענית בשידור ממלכתי, יכול לחסוך ממני את ההרצאה על חופש העיתונות. החופש הזה כולל גם את הזכות של עורך להגיד לטאלנט הגדול של הערוץ, ביוש.
אם חסון הגיעה למסקנה שהיא כבר לא יכולה לעבוד עם הנהלת החדשות של כאן, בעיניי הגיע הזמן להיפרד. כל הצדדים יצאו מרוצים: בערוץ 14 יקבלו אותה בזרועות פתוחות, והיא מתאימה לדנ"א שלהם כמו כפפה ליד. ינון מגל כבר עשה לה חלק ניכר מראיון הקבלה. כאן 11 יכול להמשיך לשדר גם בלעדיה, ובפעם הבאה שמגישה בכירה תתעמת עם העורך שלה, הייתי רוצה לראות את ההנהלה עומדת מאחוריו בלי לחכות לספירת המנדטים.
תפנית מקוממת
והנה התפנית הכי מקוממת בפרשה. בתוך שעות הזרקור זז מהאמירה המזעזעת של איילה חסון על נשים בדואיות אל השאלה מי ניצח בסיבוב הזה, גוש השינוי או הקואליציה, תומכי נתניהו או מתנגדיו. ממתי צריך לדעת למי הצבעת כדי להחליט אם אמירה כזאת ראויה לגינוי? היא פסולה בכל גוש, ובדיוק משום כך צדק התאגיד כשהתעקש על התנצלות בשידור בנוסח שגם חטיבת החדשות יכולה לעמוד מאחוריו. חסון היא עיתונאית שמקבלת משכורת מגוף שידור ממלכתי במימון הציבור. כשהיא יושבת בכיסא המגישה, היא מייצגת גם את הגוף הזה, ומנהל החדשות שלה מוסמך לדרוש ממנה לתקן.
איכשהו, אצל מגיניה, עורך שעושה את העבודה שלו כבר נהיה "דיפ סטייט", והמגישה שאמרה את הדברים וסירבה להתנצל בנוסח שנדרש ממנה נהייתה הקורבן הראשי, ולא הנשים הבדואיות שהפכו לקורבן. זאת אותה חסון שפעם הערכתי כעיתונאית, ושבעיניי הלכה והקצינה עד שאיבדה את הגבולות של עצמה. אם מבחינתה זה קו אדום, שתעמוד על שלה. אני אשמח אם התאגיד ינצל את ההזדמנות לסיים את ההתקשרות. אולי הפוסט הזה עוד יתברר כשירת הברבור שלה בכאן 11.
התרעות פיקוד העורף