אנחנו לא באמת מכירים את אסי כהן. אבל אסי כהן מכיר אותנו מצוין. הוא הרי שאולי, הישראלי האולטימטיבי, חסר המודעות לעצמו ולזולתו. והוא גם שימי הבלתי נסבל מ"הפילוסים". ואורן המוסכניק הרגיש. ותומר המולטי-מיליונר הזחוח. ועמיאל בן חורין השבוי המופנם. וטל ברודי הפטריוט. ואיווט המפחיד. וגיא זוהר, ואסי עזר. ורק התחלנו.
ובכל דמות, קומית או טרגית, נלעגת או אהובה, הוא מאתר את החלק הפסיכוטי, האפל, המנדנד, ומשקף לנו, במדויק, את מי שאנחנו באמת, מתחת לכל המסכות, הכיסויים, התירוצים והפאות.
פעם, לפני שנים לא רבות, גם כהן עצמו נהג להתחבא. להסתתר מתחת לאיפור ולהיצמד לפרטנרים שיחפו עליו. הוא הרגיש חשוף. והחשיפה הכאיבה לו. והפחידה אותו. ואם אתם חושבים שהיום הוא מקרין חוסר ביטחון, כנראה החמצתם את הפרידה הכואבת, כולל דמעות, מגורי אלפי, שותפו לצמד אסי וגורי, שפירק את השותפות. בדיעבד, אלפי כנראה עשה לכהן טובה, אבל באותו ערב אחרון על הבמה הוא היה הרוס מזה. גמור.
התרעות פיקוד העורף