לכן ההתעסקות בשאלת האותנטיות גוזלת אנרגיה מיותרת, מה עוד שקשה באמת לדעת את התשובה. לך תדע אם אורנה באמת אצילת נפש כמו שמציג אותה דן, או סתם מכשפה רעה מהגיהנום שעובדת על כולם עם קול הילדה שלה, ובינתיים טווה את רשתה להפיל בה את קורבנותיה. איך בכלל אפשר להאמין למישהי ששומרת מרחק נגיעה, אך אין לה כל בעיה ללכת למועדון "החתול והכלב"? מה הפלא שהיא ואביחי מצאו שפה משותפת. גם הוא דתי מזויף שכל רגע בודק אם הכיפה שעל ראשו במקומה, ובינתיים משחק ברופא וחולה עם מעיין מתחת לשמיכות, גוועלד!.
ואם בנוסטלגיה עסקינן. היכן הימים שאיילה ישבה על רצפת המקלחת באמצע הלילה ממררת בבכי ומתחננת בפני סער שיינפיין שיסלח לה והוא אסף אותה בזרועותיו ואהבתם פרחה? אלה היו ימי הזוהר של האח הגדול. גם סער ואיילה פברקו זוגיות אך לפחות המשחק היה אמין. היום, מרוב שהם כל כך רוצים להיצמד למישהי או מישהו אך ורק בשביל לתפוס זמן מסך או להיות רלוונטיים, זה נראה לגמרי מאולץ. הרי הרמז שזרק דן לאח הגדול שהוא מעוניין באורנה, זאת שליפה מהמותן של מישהו שחושש מה זה יעשה לרפיוטיישן שלו אם חלילה חתיך כמוהו יסיים את השהות בבית האח, מבלי שמישהי נתלתה על זרועו. אז עכשיו צריך להשתדך למישהי בכל מחיר על אפו וחמתו של הרבי מבני ברק.
הרעיון של שני הפכים שמתאהבים על אף שהם באים מרקע שונה, אף הוא יכול היה לשמש כרעיון מעניין למחזה בתאטרון האח, אילו השחקנים היו הולכים איתו עד הסוף. בינתיים הם תקועים.
האישה הזאת מייצרת סקנדלים וסכסוכים מכלום, שלא נגמרים שעות ארוכות אחרי שהחלו, כי היא לא מפסיקה לדבר עליהם ו"מה זה, מה, מה היא חושבת, מה זה פה, מה, היא תגיד לי אם להדליק נר לעילוי הנשמה של הורי? שמעת שמוליק? בגללה גם שכחתי להדליק נר לעילוי נשמתם של ההורים שלך, מה זה, מה, ואם אתה תיכנס עוד פעם למטבח אני נשבעת לך שאני עולה במדרגות, שמעת?" כשהיא מנופפת בזרוע מאיימת כלפיו והוא מתכווץ תחת מבט האימים שלה.
זה כל כך הזוי מה שקורה איתה, שאי אפשר להפסיק לצחוק מהג'סטות והטונים המוגזמים שהיא משחררת לחלל הבית בלי לדפוק חשבון לאף אחד. אפילו שייקספיר לא יכול היה ללהק דמות גרוטסקית ומצחיקה יותר. שלא לדבר על כך שהיא דמות מצוינת לחיקוי ב"ארץ נהדרת". כרגע היא מועמדת להדחה ואם תודח, הבית לא יהיה כשהיה, בלי הדמות הצבעונית והצעקנית הזאת.
--
התרעות פיקוד העורף