יש עדיין פיקנטריה מסוימת בעצם שיתופן של נשים בקורס טיס. ישראל היא לא בדיוק נושאת דגל הקדמה בשאלת מקומן של נשים בחברה. בחלקים נכבדים בארץ, ברוח סעודיה, נשים לא יכולות לנסוע בחלקו הקדמי של האוטובוס. סביר להניח שבחיל האוויר הנורווגי המצב טוב הרבה יותר מכאן. ומלבד זאת, בעצמן אומרות החניכות בסרט שנשים בוכות יותר.
ככה שאם מנכים את הדיון הנ"ל, שאגב לפחות בפרקיה הראשונים של הסדרה לא צולל למים עמוקים מדי, ולעתים גם מנדנד ממש, “טייסות" היא פשוט אחלה דוקו־דרמה.
סיפור ישראלי טיפוסי על ילדה שהולכת לגן, מתבגרת והולכת לצבא, כמו שאומרת אחת האמהות. לילדה קשה, לאמא קשה, שתיהן מוחות דמעה, לפעמים בוכות ממש זו על כתף זו, גם אבא בצד מוחה דמעה. מה ישראלי יותר לעם היושב בציון? הוסיפו על כך שהילדה לא בוחרת במסלול של משרד נוח, לסדר מסמכים ולהכין קפה, אלא לעופף באווירון בשמיים. איזו דוקו־דרמה מקומית מוצלחת יותר יש לנו במרחבי השלט? כוכב קופץ? כוכב רוקד עם צביקה הדר ואנה ארונוב?
התרעות פיקוד העורף