רבע הגמר יכול היה להסתיים אתמול, אך יהיה לו המשך בפרק הבא עם עוד ועוד משימות שמנסה ההפקה לדחוס לכל המסע המטורף הזה ולא עוצרת לרגע להגיד לעצמה שלפעמים הרבה זה מעט, או: תפסת מרובה לא תפסת. דומה הדבר לאותו מטייל שיצא לטייל ומוסיף לרשימת המקומות שהוא יבקר, עוד ועוד אתרים והוא כבר כל כך עייף אחרי מסע ארוך, שלא בטוח שנשארו לו כוחות ליהנות מהמראות והחוויות הנוספים שהעמיס על עצמו.
לעומת זאת, שתי הבנות הדקות והשבריריות, אן וירדן, מתחבבות עליי יותר ויותר בגלל התמיכה, העדינות, העידוד, הרגישות וההתחשבות אחת בשנייה, שלא רק גורמות להן להתחבב על הצופה, גם עוזרות להן לעבור את המשימות ולהגיע למקום מכובד. הן ההוכחה שהכוח הנפשי לא פחות חשוב מהיכולת הפיזית ולא פעם הן הפתיעו כאשר הצליחו להתגבר על משימות שהיו קשות אפילו לשני הפייטרים החזקים והשריריים אליהו ודניאל. גם בעלי הבלורית, בוגרי יחידה קרבית, הם הפייבוריטים שלי כי הם הגיעו למירוץ מצוידים בהרבה חוש הומור (בעיקר דניאל) שהצליח להפיח רוח חיים בכמה רגעים ארוכים ומשעממים.
התרעות פיקוד העורף