"ג'קאס 4.5", נטפליקס
ארבע פעמים הייתי צריך להפסיק את שידור הסרט “ג'קאס 4.5" מרוב צחוק ועדיין נותרו 30 דקות עד סופו. זה לא היה סתם צחוק. זה הגיע לדרגה של יללות חסרות שליטה. לא לכל אחד זה יקרה, אני יודע. יש כאלה שירגישו בחילה מול סצינות בסרט, או אפילו יקיאו, כמו אחד מצלמי הסרט שבעצמו הקיא כשצילם סצינה שבה אוכלים המשתתפים נתחי סושי מתוך תחתוניו וקפלי בשרו של גבר שמן מאוד ומזיע ומאוד.
זה, פחות או יותר, מה שקורה בסדרת סרטי ג'קאס, ובסרט האחרון “ג'קאס 4.5", שיצא אחרי עשר שנות שתיקה: חבורת מופרעים שעושה ככל יכולתה להכאיב לעצמה, להגעיל את עצמה ואת הצופים, ובסיוע אלה גם להצחיק. זה עובד, למי ששואל. זה אפשרי. ועוד איך אפשרי.
"אשתו של הנוסע בזמן", סלקום TV, הוט, יס
קלייר והנרי הם זוג אוהבים, אלא שלסיפור האהבה שלהם מתלווה בעיה מסוימת. הנרי, שלא מרצונו, מדלג במרחבי הזמן. הוא מופיע בגילים שונים של קלייר, מילדות ועד זקנה, כשבעצמו הוא מתבגר או נעשה צעיר יותר, אלא שלמרות הכל שניהם מתגברים על הקשיים והאהבה, הו האהבה, מנצחת.
הסרט מתבסס על הרומן בעל השם הזהה שכתבה הסופרת אודרי ניפנגר, שיצא לאור בשנת 2003 והפך מיד לבסט סלר ומכר מעל מיליון עותקים. וידוי קטן: לא השתגעתי על הספר כשיצא בזמנו, כמו שלא השתגעתי על הפרק הראשון בסדרה ששוחרר לביקורת. יותר מדי דיבורים לטעמי על אהבה ולאו דווקא משום שהלב הפועם בחזי קשה כצור. לפני שמתחילים לפרט בשבחיה של אהבה, לטעמי, צריך קצת בשר טלוויזיוני. קצת תנועה. קצת עלילה. את הברבורים אפשר לשמור לאחר כך.
התרעות פיקוד העורף