נתנו לה כלום, היא מביאה כלום: רותם סלע לא מצילה את "בלאדי מורי"

"בלאדי מורי", יס

“בלאדי מורי", ככה מספרות הכותרות והביקורות, היא סדרה מסוגה קומית רומנטית על רווקות מאוחרת, שזכתה בפרס בינלאומי יוקרתי. הנה תוספת פרי מקלדתו של כותב שורות אלו: היא עושה לו עור ברווז. הסדרה מספרת על שתי חברות בנות 35, רווקות כאמור, האחת רופאה, השנייה מרצה לקולנוע. הקולנוענית, הנוהגת ברכבה של הרופאה, פוגעת יום אחד במכוניתו של נהג חתיך ונמלטת מאזור התאונה. החתיך מאתר את כתובתה, מגיע לשם, ומתאהב דווקא ברופאה, למגינת לבה של הקולנוענית. מגינת לבה של הקולנוענית - מורי (נעמי לבוב) - היא בעיקרון מצב נפשי די קבוע שלה, שגורם לה להחריב רכוש ומצב רוח בכל מקום שבו היא נמצאת. והנה לכם הסדרה.

והנה הסיבה לעור ברווז: הדיאלוגים בסדרה רזים, דלים, כאלה שנכון אולי להניח בפיהן של צמד בנות 15 בהפסקה בבית ספר, ולא כאלה שישמשו תקשורת בין נשים בנות 35. הרזון במילים מוביל לאיכות משחק בינונית ופחות. התפאורה בסדר. בית חולים, פאב, דירת השתיים - אלא שככה לא בונים חומה. לפחות ככה לא בונים סדרה טובה. גם רותם סלע אגב בסדר. אלא שלא יותר מבסדר. סלע לא נולדה למשחק. אל מול המצלמה היא מביאה את היכולות הטבעיות הלא מעטות שלה, אבל היא לא אחת שיכולה לקחת טקסט בינוני ומטה ולהעיף אותו גבוה לשחקים. נתנו לה כלום, היא מביאה כלום.