שריקת הפתיחה נשמעת. בעיטת הפתיחה מזניקה את המשחק בין מנצ'סטר לריאל מדריד, והמתח בשיאו. במשך 90 דקות או יותר הגוף דרוך, האדרנלין עולה, האפקט של הציפייה וההפתעה גומר אותך – אבל באופן פרדוקסלי, גם גורם לעונג בלתי מוסבר.
"אולי התחושה הזו יכולה להסביר מה עובר על מהמרים", אומר ד"ר אמנון מיכאל, מנכ"ל עמותת "הדרך" ב-20 השנה האחרונות. "הכל סובב סביב התרגשות שבציפייה. זה אפילו לא קשור לשאלה אם זכית או לא - וכנראה שלא - זה נטו אפקט ההפתעה. אם מהמרים היו זוכים, הם היו מתמכרים למשהו אחר".
1-3% מהאוכלוסייה, על פי מחקרים בארץ ובעולם, מכורה להימורים. "זה אולי נשמע מעט", אומר מיכאל, "אבל מדובר בכמות גדולה מאד. וסביב כל מכור להימורים יש גם מעגל סביבתי נרחב של נפגעים, קרובים ובני משפחה".
הכתבה הזו מובאת במסגרת פרויקט "משחקים באחריות" של מפעל הפיס, המתמקד בסדרת ראיונות עם מומחים וחוקרים מובילים שיספרו על המדע שמאחורי תופעות ההתמכרות, בהתמקדות באירועים שאחרי ה-7.10. הם ישרטטו את הדפוסים הפיזיולוגיים, הפסיכולוגיים וההתנהגותיים ויאפשרו זיהוי, הבנה והתמודדות מוצלחת עם התמכרויות בנות ימינו.
אל המרכזים האמבולטוריים לטיפול בהימורים שמפעילה העמותה בסיוע מפעל הפיס, מגיעים מדי שנה 200-250 איש מכל רחבי הארץ. במרכזים הללו, הפועלים בתל אביב, חיפה ובאר שבע, הם זוכים לטיפול יום קהילתי דיסקרטי וייחודי - המותאם ספציפית למהמרים. הטיפול מורכב מתמהיל פרטני ומשפחתי, מקבוצות תמיכה ומייעוץ פסיכיאטרי, תעסוקתי ופיננסי – תוך הסתכלות רחבה ומקיפה על מכלול הגורמים המובילים לבעיה, שבטיפול נכון הופכים עוגנים לטיפול בה.
"רוב המהמרים הם ממעמד סוציואקונומי בינוני-גבוה", מספר מיכאל, "אנשים שכולנו מכירים, מכל הארץ, מכל סקטור. חלקם צעירים מאד, כבר מגיל 18, לא מעט חיילים, לוחמים ואפילו אנשים בתפקידים רגישים ביטחונית. חלקם מהמתמכרים מגיעים ממשפחות מבוססות מאד ומה שמשותף לכולם, זה שלכאורה לא רואים כלום. קל להסתיר את הבעיה, פלסטר על גבי פלסטר, עד שהמצב קשה. אלינו הם כבר מגיעים במשבר של ממש: חובות, שוק אפור, גירושים. אחרי שהגיעו אל הקצה".
מהמר, מסביר מיכאל, לא עושה שינוי עד שלוחצים עליו. לרוב הפנייה נעשית ביוזמת המשפחה, "וגם זה רק אחרי טיפול קוסמטי לטווח קצר, כמו כיסוי חובות, בתקווה נאיבית שהמהמר ילמד את הלקח וישתנה. אבל אף פעם לא פגשתי מהמר שהפסיק להמר בגלל שכיסו לו חובות", הוא מזכיר, "המשפחות אולי יודעות את זה אבל מעדיפות להחזיק תקווה. הן מפחדות מהאיומים המיידיים ומתמודדות עם הטווח הקצר".
ככל שחולף הזמן, מעמיק המחיר הסופי. "התמכרות היא הפרעה. אדם חוזר מהר לסורו וממשיך בדפוסי ההתמכרות הבעייתיים. 70% מהמרים מרחוק, 30% באתרי הימורים פיזיים – ורובם המוחלט עוסק בהימורים לא חוקיים.
הימורים, כמו סם, מייצרים מצב פיזי של גמול עם הפרשת דופמין מוגברת הגורמת להנאה, עוררות, התרגשות. "גם חלב הוא חומר, גם שטיפת כלים היא התנהגות – אבל חסר המרכיב הפיזיולוגי. אצל אנשים בעלי נטייה מסוימת, זה עלול להיגמר רע".
הדרך לשיקום עוברת בזירות שונות, חלקן לא תמיד מוכרות לאנשי טיפול. כך למשל הזירה הפיננסית: כשחרב ההימורים מונחת על הצוואר, חשוב לבצע ברמה המשפחתית פעולות מניעתיות כמו טיפול בנכסים ורישום הערת אזהרה שתמנע מכירה של הבית – על ידי מהמר נואש.
בזירה משפחתית, מספר מיכאל, קיימת לא מעט דינמיקה של אשמה, האשמה, גבולות או חוסר גבולות. לפעמים הרגלי המשחק היו נוכחים בסביבה הביתית בווריאציה כזו או אחרת, לפעמים זה אינו המכור הראשון במשפחה. התייחסות טיפולית מתבקשת גם ברמה הזו.
וכמובן, עיקר ההתערבות היא מול הפרט עצמו: מזיהוי מצבי סיכון עד לפיתוח מנגנוני התמודדות. "וכשאנחנו מדברים על מצבי סיכון", מסביר מיכאל, "יש כמה מעגלים: האישי, שעלול לכלול חוויות של בדידות וריקנות, דיכאון וחרדה; הבין-אישי, כמו מצבי סיכון בין בני זוג, וגם החברתי. לפעמים ההימור הוא חלק מדינמיקה קבוצתית, הולכים יחד עם החבר'ה לראות משחק ולהמר – ולך תתנתק עכשיו מהם ומההרגלים המשותפים".
"כולנו חווים מצוקה וחרדה, ועבור הרבה אנשים הן מעצימות התמודדויות קיימות. הפנייה להימורים יוצרת קצת ריגוש והנגישות במובייל ודאי לא מקלה: הטלפון הופך להיות תחנת הימורים, מעין 'חבר' מאד מפוקפק.
"להכיר בעובדה שאני חלש זה לא דבר פשוט", מזכיר מיכאל, "אבל יש לנו הצלחות גדולות עם הימנעות במשך תקופה משמעותית. אנחנו יודעים שיש קרייבינג גם לאחר שנים, ופוטנציאל לנקודות שבר. אבל להיות "נקי" לתקופה ממושכת – זה הישג, ובלי שינוי באורח החיים אי אפשר להצליח".
עוד על משחקים באחריות והתמודדות עם מצבים שונים:
התרעות פיקוד העורף