מקובל לחשוב שהחיים גוברים על הכול. לא משנה מהי הסיטואציה, בסוף לומדים לחיות איתה. לפעמים בלב שלם כשמדובר בטוב, לפעמים מתוך אינסטינקט הישרדות כשהמציאות רעה.
אבל השנה שקדמה למלחמה ולאחר מכן, לא הייתה עוד תקופה שניתן להתרגל אליה. לא היה מדובר במשבר נקודתי או מציאות מאתגרת, אלא רעידת אדמה של ממש. היא זעזעה את הרחובות, חדרה לתוך הבתים, ערערה מערכות יחסים, פילגה משפחות והעמיקה את הקרע שבין אחים. הפצע הזה עדיין כאן, מדמם ורחוק מלהגליד.
"המתקפה הנוראית והטבח הנוראי שביצעו מפלצות חמאס הם מעשים שאסור שיקרו, אבל! בסופו של דבר הרע הזה החל לעורר מחדש את הטוב שיש בחברה שלנו בישראל.
עובדה היא כי מיד לאחר מכן חזרנו לשורשים. אם בדמות התנדבות יוצאת דופן, כאשר אנשים ממש רצו לעזור ולסייע אחד לשני. כמות ההתגייסות למילואים שברה שיאים, עד כדי כך שגם ישראלים שעזבו את הארץ או יצאו לטייל בעולם, עשו את הכל כדי לחזור הביתה במהרה, לשרת ולסייע.
בנקודה הזו קשה שלא לשאול, האם היינו חייבים להגיע למעשה רע ואכזרי שפגע בבני עמנו רק כדי שנוכל להיזכר בטוב שאנו יכולים לייצר?
"התשובה היא כן, לפעמים רק כאב אכזרי יכול לעורר את הקרבה הזאת.
צריך להבין, לרוע יש תפקיד, לא תפקיד שמצדיק אותו אלא תפקיד שמסביר אותו. לפי התפיסה שלי, הרע מגיע כדי לעורר את הטוב הרדום. לו היינו ערים הוא לא היה צריך לבוא, אבל כאשר החברה שלנו שכחה עקרונות כמו אהבה לרעך כמוך, של צניעות, של אחדות, היא נרדמת בשמירה ואז בא הרוע, לנער את הדברים מחדש".
"מבחינתי השנה הזו היא ההזדמנות השנייה. למשל השבועות הקרובים כאשר אנו חוגגים את חג הפסח. זה לא במקרה שהכל מתכנס אל תוך תאריכים מאוד ברורים. לאורך דורות אנחנו חוגגים את חג הפסח, קוראים את ההגדה ונזכרים שבכל דור ודור ניצבנו מול כוחות שביקשו לכלות אותנו.
על השיטה שבה היא מאמנת ומלווה אנשים בדרך לגילוי הטוב הפנימי שלהם היא משתפת: "אני לא פוסלת את הטיפול הפסיכולוגי המערבי, אבל אני כן טוענת שהוא אינו מספק ומתרכז בפתולוגיה, בעוד שהפסיכולוגיה היהודית והשיטה שלי מתרכזים במהות הטוב שיש בכל נשמה, אדם ואומה. זה אומר שצריך לחפש את הניצוץ ואת האור שיש בכל אחד.
מדוע? כי כשאדם לומד לראות את הטוב שבו הוא פתאום מתחיל לראות גם אפשרות אחרת. הוא מרגיש שיש תקווה, שיש לו על מה להישען. משם הוא יכול להתחיל לצאת ממשברים, להדליק מחדש את האור שכבה בו, ולבנות לעצמו חיים טובים, שמחים, מלאים. הרי מה באמת עושה אדם שמח ומביא אותו לאושר עמוק מבפנים? כשמתגלה בו האור הפנימי.
אני מאמינה כי כל אחד מאיתנו בא לתקן משהו, להתמודד עם מקומות חשוכים בנפש, אבל המקומות האלה זה לא רע. זה פשוט אור שעוד לא יצא החוצה. כשהאדם מבין את זה פתאום מתבהר לו שיש לו מטרה, שיש לו ערך, שהוא טוב מעצם היותו. הוא מקבל כוח, תקווה ותחושת שליחות.
ומה שקורה אז הוא דבר נהדר, הוא כבר לא שומר את האור לעצמו אלא מתחיל להקרין אותו החוצה. זה נוגע באנשים סביבו כך שהוא זה שנותן השראה, משמח ומשפיע. זה יכול להשפיע על החברה כולה כי האור הזה מדבק. והוא גם מזכיר לנו שכולנו חלק מתמונה אחת שכולנו צריכים את האור של כולם".
התרעות פיקוד העורף