בכל בניין מגורים בישראל, בין אם בלב תל אביב הצפופה ובין אם בשכונה מטופחת בפריפריה, עלולה להסתתר דירה שהזמן עמד בה מלכת. אלו הן הדירות של האגרנים הכפייתיים – אנשים שאיבדו את היכולת להיפרד מחפצים, עד שהחפצים השתלטו על חייהם וקילפו מהם כל צלם של היגיינה בסיסית. אך המציאות הקשה באמת נחשפת רק כשהדלת נפתחת: לא מדובר ב"בלאגן" של עיתונים ובגדים, אלא בזירת אסון ביולוגי של ממש. צואת בעלי חיים שספוגה במרצפות, פגרי חולדות שנלכדו תחת ערימות אשפה, וריח של ריקבון ואמוניה שצורב את קנה הנשימה.
"אין מקרה שהוא 'אבוד' מדי," מסכם שטיקגולד. "ראינו כבר הכל – בתים שבהם האשפה הגיעה עד התקרה, דירות שבהן עשרות חתולים חיו בתוך זוהמה נוראית, ובתים של קשישים שהוזנחו עד לרמה שכבר לא ניתן היה לזהות את צבע הקירות. המטרה שלי היא תמיד אחת: להוציא את החושך ולהחזיר את האור. כשהמשפחה מקבלת מפתח לדירה ריקה, מחוטאת ומריחה טוב, הם יכולים סוף סוף להתחיל את תהליך האבל או המכירה בראש שקט."
התרעות פיקוד העורף