"זה קרה ב־2019. כשהסתיים חודש האבל, אמרתי לעצמי שמשהו פה לא תקין. בדקתי את המצב המשפטי וגיליתי שיש דוח של מבקר המדינה שיצא כמה חודשים קודם ועסק בקבורה בישראל, ובין היתר נגע גם בזה. נכתב שם באופן מפורש שלחברה קדישא אסור לגבות כסף ממשפחות הנפטרים ושהיא עשתה מעקף, והחלה לגבות סכום של בין 500 ל־600 שקל דרך קבלני המצבות. ואף שבאתר הביטוח הלאומי נכתב שהתשלום על קבורה לא כולל את בסיס המצבה, החוק אוסר לגבות עליו כסף בכל מקרה".
גביית תשלום על בסיס מצבה היא נוהג שלא היה קיים בעבר והפך לשיטה שמזרימה סכומי עתק לחברות הקדישא, שמקבלות סכומים נכבדים על כל נפטר שהן מביאות לקבורה. כאמור, בשנת 2020 פרסם מבקר המדינה דוח חריף על מערך הקבורה הציבורית בישראל וחשף כי המנגנון הכלכלי הקיים מאפשר לחברות הקבורה לקבל מימון מופרז מהמדינה, ובמקביל לגבות מהציבור כספים נוספים - בניגוד לחוק. דוח הביקורת מנתח את שיטת הגבייה של "אגרת בסיס המצבה", אותם מאות שקלים שנגבים ממשפחות נפטרים, וקובע כי היא מהווה חיוב כפול על עבודה שהמדינה כבר שילמה עליה.
על פי תקנות דמי קבורה, התשלום שהמדינה מעבירה באמצעות המוסד לביטוח לאומי אמור להוות תשלום מלא המכסה את כלל הוצאות שרשרת הקבורה, מהובלת הנפטר והטהרה ועד להכנת הקבר ותחזוקתו למשך 25 שנה. נכון להיום מועבר סכום של כ־7,000 שקל עבור כל נפטר - סכום שנראה, על פניו, מופקע גם ביחס לעיסוק מורכב שכזה.
דוח המבקר חושף שהתעריפים הללו גבוהים ב־18% עד 30% מעלויותיהן האמיתיות של החברות הגדולות. יועץ כלכלי שמינה הביטוח הלאומי קבע זאת, והממשלה קיבלה החלטה כבר בשנת 2013 להפחית את דמי הקבורה הללו. בשל עיכובים מצד שרי הרווחה לאורך השנים ביישום ההחלטה, המשיך הביטוח הלאומי לשלם את התעריפים הישנים. המבקר חישב ומצא שבין 2013 ל־2017 שילמה המדינה לחברות הקבורה הגדולות הוצאה עודפת של כ־275 מיליון שקל.
לצד התשלום העודף שמגיע מקופת המדינה, הדוח מפרט כיצד גופי קבורה מחייבים את קבלני המצבות, המגלגלים את העלות למשפחות, בסכום של מאות שקלים עבור יציקת יסוד הבטון שעליו מונחת המצבה, או עבור אישור לעלות לבית העלמין לצורך הקמתה. המבקר קובע כי מדובר בכפל תשלום ובגבייה עודפת המנוגדת לחוק, שכן חברות הקבורה מקימות את תבניות הבטון הללו כחלק מתשתית בית העלמין הכוללת, והן כבר מקבלות עבורן מימון ציבורי מהביטוח הלאומי, דרך תוספות פיתוח וביסוס ייעודיות.
"משפחות נפטרים נמצאות מטבע הדברים בעיצומו של הליך אבל ובמצב רגשי מורכב, המקשה עליהן לעמוד על זכויותיהן מול דרישות התשלום של גופי הקבורה", כתב המבקר. "התניית הקמת המצבה או אישור העבודה לקבלנים בתשלום אגרה נוספת בעבור ‘יסוד המצבה’ מהווה ניצול מובהק של מצב זה.
"על המשרד לשירותי דת, בשיתוף המוסד לביטוח לאומי, לפעול להסדרה ברורה וחד משמעית של הנושא, למנוע גביית כספים עודפת מהציבור במסגרת חוזרי המנכ״ל, ולהבטיח כי משפחות נפטרים לא יידרשו לשלם בעבור רכיבים שכבר מומנו במלואם על ידי המדינה. יש לקבוע סנקציות ברורות כנגד גופי קבורה שימשיכו להציב דרישות תשלום אלו בניגוד לדין", הורה המבקר.
מאז חלפו שש שנים, הדוח העלה אבק ודבר לא נעשה. הגשת התביעות הייצוגיות טלטלה את המערכת. גורמים במשרד הדתות אומרים שהם מודעים לבעייתיות, אבל מבחינתם העברת הגבייה לקבלני המצבות, ולא ישירות מהמשפחה, פותרת את העניין.
עורכי הדין פלקסברג והרואה טוענים מנגד שלא משנה מי גובה את הכסף, וכי העובדה שנגבה ממשפחות הנפטרים והקבלנים סכום נכבד על קבורה, כשהחוק קובע במפורש שהדבר אסור, עלולה לעלות לחברות קדישא השונות - שכן מדובר בעשרות גופים נפרדים - סכומי עתק שייאלצו כעת להחזיר.
ואכן, באתר הביטוח הלאומי נכתב שהתשלום אינו כולל את יסוד המצבה. בתגובה לשאלתנו מדוע הם נמנעים מלשלם על חגורת הבטון שעלותה נאמדת בפחות מ־100 שקל, בביטוח הלאומי מפנים את האחריות למשרד לשירותי דת ומוסרים: "הביטוח הלאומי משלם עבור הנפטר ומשפחתו לחברות המורשות עבור הוצאות קבורה הכוללות, בין היתר: פינוי הנפטר, טהרה ותכריכין, צוות דת, חפירה וכיסוי הקבר. יצוין כי על פי ההסכם, חברה קדישא מחויבת לספק מקום קבורה ללא תשלום, על פי הנהוג בחברה. כל שאר ההחלטות בנוגע לתשלום ותעריפים באחריות המשרד לשירותי דת, שהוא הרגולטור והוא זה שקובע את התקנות וההגבלות לחברות הקבורה, ולא הביטוח הלאומי".
כאן המקום להדגיש שהחוק אכן מאפשר לשר לשירותי דת לקבוע תקנות שבהן ייקבעו תשלומים. אלא שאף שר לא קבע מעולם תקנות בעניין, ולכן כל חברת קבורה עושה מה שהיא רוצה וגובה איזה סכום שהיא רוצה.
ויש עוד פרט טכני מעניין: לחגורות הבטון בין קבר לקבר יש ערך נוסף עבור חברות הקדישא, ששווה הרבה מאוד כסף. הן מאפשרות להן לקבור יותר נפטרים פר־מטר ומונעות את קריסת הקברים, ששיקומם עשוי לעלות לא מעט.
שם טוב העדיף לחמוק מתשובה ישירה ולהרחיב על המטרות שאליהן מופנית הגבייה העודפת. "הכסף הזה לא נכנס לכיסנו, אלא הולך לפיתוח בתי עלמין דרך קרן ייעודית, ולא למשכורות, לא לתפעול ולא לשום דבר אחר, אלא לבתי העלמין ולתחזוקתם לעולמי עד".
"המדינה לא שמה שקל על קבורה למעלה מעשר שנים. יש את שיטת המימון הצולבת: חברות קדישא מקבלות 10% מהחלקות במחירים לא מפוקחים, וחלקות בבתי עלמין סגורים שנמכרות במחירים גבוהים, וככה הן מממנות את עצמן".
"בפועל, חברות קדישא הפכו לחברות נדל"ן בעל כורחן. הן גם בונות את הקבר וגם מפתחות את בית העלמין. עלות קבר בקבורה רוויה עומדת על כ־8,000 שקל לחלקה, ובקבורת מכפלה, כשנפטר נקבר מעל נפטר אחר, 36 אלף שקל. פיתוח של בנייני קבורה בקומות עומד על מיליוני שקלים".
"חברת קדישא גובה את אותה עלות שקבלן המצבות היה גובה בעבר על אותה עבודה, ולמעשה אפילו פחות, כי חברת קדישא עושה את זה בסטנדרטיזציה רחבה ויעילה - רצפת חיים אחת לכל מתחם - בעוד שקבלן המצבות היה עושה את זה קבר־קבר וגובה בהתאם. המשפחה לא משלמת לחברת קדישא, היא משלמת לקבלן המצבות, שמשלם לחברת קדישא. ממשפחה שלא מקימה מצבה לא נגבה תשלום בכלל".
בעקבות הסכם הפשרה פרסמה חברה קדישא באר שבע מודעה לציבור, שבה היא קוראת למי ששילם על בסיס מצבה בין 14 ביוני 2018 ל־23 באוגוסט 2022 לפנות אליהם כדי לקבל החזר כספי מלא באמצעות טופס דיגיטלי. יש לקוות שאחרי כל כך הרבה שנים, יבוא סוף למסחטת הכספים הזו.
התרעות פיקוד העורף