השינוי אמור לשים קץ לאחת התופעות המוכרות והמעצבנות ביותר בטיסות מישראל ולישראל: הרגע שבו נשמעת הכרזה ראשונה בשער, ולעיתים עוד קודם לכן, ועשרות נוסעים נעמדים מיד עם התיקים, המזוודות והילדים ליד עמדות הבידוק. בתוך דקות נוצר גוש צפוף שמקשה לדעת מי אמור לעלות, מי ממתין לקבוצה שלו ומי פשוט חושש שלא יישאר מקום למזוודה בתאי האחסון.
על פי התהליך החדש, לכל נוסע יוקצה במעמד הצ'ק אין מספר שיופיע בכרטיס העלייה למטוס מתחת למילה ZONE. המספר ייקבע בידי אל על בהתאם למאפייני הנוסע והטיסה. לפני תחילת העלייה יקבלו הנוסעים עדכון באמצעות מסרון, התראה ביישומון אל על ושילוט ליד השער.
עם הכרזת הקבוצה יוכל הנוסע לסרוק את הברקוד שעל כרטיס העלייה למטוס בשער החכם. נוסע שינסה לסרוק את הכרטיס לפני שהגיע תורה של הקבוצה שלו יגלה שהשער נשאר סגור. המשמעות היא שהמערכת לא תסתפק בבקשה מנומסת להמתין, אלא תאכוף בפועל את סדר העלייה שנקבע.
נוסע שהחמיץ את הכרזת הקבוצה שלו לא יצטרך להמתין עד סוף התהליך. הוא יוכל להצטרף לקבוצה הבאה שתיקרא. בעלי תעודת פטור מתור יוכלו להתקבל ללא המתנה, לאחר הצגת התעודה בדלפקי הצ'ק אין.
אל על לא פרסמה בשלב זה חלוקה מלאה וקבועה של כל הקבוצות. החברה מסרה שהקצאת המספרים תתבצע על פי שיקול דעתה ובהתאם לסטנדרטים המקובלים בתעשיית התעופה, תוך התחשבות בנוסעים הזקוקים לסיוע, נוסעי מחלקות היוקרה, משפחות עם ילדים ופרמטרים נוספים.
סביר שהנוסעים הזכאים לעלייה מוקדמת, בהם נוסעים הזקוקים לעזרה, נוסעי מחלקת העסקים והפרימיום וחברים במעמדות הגבוהים של מועדון הנוסע המתמיד, ימשיכו ליהנות מקדימות. אחריהם יעלו יתר הנוסעים בקבוצות שיופיעו בכרטיסיהם. אל על כבר מעניקה כיום קדימות בעלייה לחברי מעמדות היוקרה, והשיטה החדשה אמורה לחבר את ההטבה למערכת ממוספרת וברורה יותר.
הרעיון לא חדש בעולם התעופה. לופטהנזה, למשל, מזמינה את הנוסעים לעלות בקבוצות נפרדות ובסדר מוגדר, לאחר שלב העלייה המוקדמת וקבוצות העדיפות. החברה מציינת שייתכנו חריגות בנמלי תעופה מסוימים ובטיסות שבהן הנוסעים מוסעים למטוס באוטובוסים. דלתא האמריקנית משתמשת במספרי אזורים המופיעים בכרטיסי העלייה, ויונייטד מפעילה בחלק מהקבוצות שיטה שמעניקה קדימות לנוסעים היושבים ליד החלון, אחריהם לנוסעים במושבים האמצעיים ולבסוף ליושבים ליד המעבר.
המטרה המשותפת לשיטות האלה היא לא רק ליצור תור נעים יותר. עלייה למטוס היא שלב תפעולי רגיש, וכל עיכוב בשער עלול להשפיע על סגירת הדלתות, על מועד דחיפת המטוס לאחור ועל עמידת הטיסה בזמן ההמראה שנקבע לה. כשנוסעים רבים עומדים במעבר בו זמנית, מחפשים מקום למזוודות וממתינים לאחרים שייכנסו לשורה, התהליך עלול להתארך.
חלוקה לקבוצות מפחיתה את מספר הנוסעים שנכנסים למטוס בכל רגע, אבל היא לא מבטיחה לבדה עלייה מהירה. משך התהליך מושפע גם מכמות כבודת היד, מגודל המטוס, מרוחב המעברים, ממספר השערים הפעילים וממידת ההקפדה של צוותי הקרקע על סדר הקבוצות. כשנוסעים מגיעים לשער עם מזוודות רבות או נאלצים לשלוח כבודה לבטן המטוס ברגע האחרון, גם מערכת ממוספרת עלולה להתעכב.
אחד היתרונות המרכזיים של השיטה הוא הפחתת חוסר הוודאות. במקום להקשיב לכריזה ארוכה הכוללת שמות של מחלקות, מעמדות והטבות, הנוסע נדרש בעיקר לבדוק מספר אחד. המספר מופיע בכרטיס, בהודעה שנשלחת לטלפון ובשילוט בשער. הדבר עשוי לסייע במיוחד לנוסעים שטסים לעיתים רחוקות, למבוגרים ולמי שמתקשים להבין את הכריזה בשדה רועש.
השינוי עשוי לצמצם גם את תופעת ההצטופפות המוקדמת, המכונה בעולם התעופה באופן לא רשמי "כיני שער", כינוי לנוסעים שמתגודדים סביב הכניסה זמן רב לפני שנקראו לעלות. עם זאת, הצלחת המהלך תלויה בכך שהנוסעים יישארו לשבת עד להכרזת הקבוצה שלהם, ובהקפדה של אל על על אכיפת הסדר גם בשעות עומס.
בטיסות סאן דור התהליך עשוי להשתנות בין נמלי התעופה. החברה מבהירה שנהלי השדות המקומיים לא תמיד מאפשרים עלייה לפי קבוצות, ולכן יהיו יעדים שבהם השיטה לא תופעל או תיושם בצורה שונה. הדבר צפוי במיוחד בשדות שבהם העלייה מתבצעת באמצעות אוטובוסים או תשתיות שאינן מחוברות למערכת השערים החכמים.
התרעות פיקוד העורף