חקלאות מחדשת (Regenerative Agriculture), גישה חקלאית שמתמקדת בשיפור איכות הקרקע תוך כדי גידול המזון, הופכת בשנים האחרונות ממושג שמוכר בעיקר לאנשי סביבה וחקלאות לנושא שמעסיק את ענקיות המזון בעולם. מכירות של מזון שמובסס על שיטות גידול של חקלאות מחדשת בארה"ב כבר מוערכות בכ-2 מיליארד דולר בשנה, חברות כמו פפסיקו ונסטלה מציבות יעדים בתחום והממשל האמריקאי מזרים מאות מיליוני דולרים לעידוד המעבר של חקלאים משיטות גידול מסורתיות למחדשות. גיל הורסקי (Gil Horsky) סבור שמאחורי המגמה מסתתר שינוי עמוק בדרך שבה תעשיית המזון מנהלת סיכונים, אבל מזהיר: בלי סטנדרטים ברורים והוכחות בשטח, המונח החדש עלול להפוך לעוד הבטחה שיווקית.
על יותר ויותר אריזות מזון בארצות הברית מתחילה להופיע בשנים האחרונות מילה שרוב הצרכנים עדיין אינם יודעים להסביר: Regenerative. בעברית התרגום המקצועי הוא "חקלאות רגנרטיבית", אבל אפשר להבין אותה בצורה פשוטה יותר כחקלאות מחדשת. הרעיון הוא לא רק לגדל מזון תוך שימוש בפחות מים, דשנים או חומרי הדברה, אלא לנסות להשאיר אחרינו קרקע בריאה יותר מזו שקיבלנו. בפועל, זה יכול לכלול פעולות כמו גידול צמחים בין עונות במקום להשאיר את הקרקע חשופה, מעבר בין סוגים שונים של גידולים, שימוש בגידולי כיסוי, הפחתת חריש ושיטות שמסייעות לקרקע לשמור טוב יותר על מים וחומר אורגני.
בעיני גיל הורסקי, שותף מייסד ב-FLORA Ventures ובעל ניסיון ניהולי של עשרות שנים בחברות מזון גלובליות כגון: Mondelez ו-PepsiCo , זו גם הדרך הנכונה להבין את המגמה. לדבריו, במשך שנים השיח הסביבתי של חברות המזון התמקד בעיקר ב"לעשות פחות נזק": להשתמש בפחות משאבים, להפחית פסולת, לצמצם פליטות ולייעל את תהליכי הייצור. בחקלאות מחדשת יש ניסיון ללכת צעד נוסף קדימה ולשאול האם ניתן לא רק לצמצם את השחיקה של המשאב החקלאי, אלא לשפר אותו לאורך זמן.
הקשר בין מזג האוויר למחירי המזון כבר מופיע גם בנתונים. מחקר שפורסם בכתב העת Communications Earth & Environment ובחן יותר מ-27 אלף תצפיות חודשיות של מדדי מחירים בעולם מצא כי עלייה בטמפרטורות עלולה להוסיף לאורך זמן ללחצי האינפלציה במזון. החוקרים העריכו כי בתרחישים מסוימים, תנאי האקלים הצפויים לקראת 2035 עשויים להוסיף בממוצע העולמי בין 0.9 ל-3.2 נקודות אחוז בשנה לאינפלציית המזון.
עבור הורסקי, המשמעות רחבה יותר מהשאלה כמה יעלה קילו חיטה בשנה הבאה. חברת מזון שקונה קפה, קקאו, חיטה, תירס או תפוחי אדמה צריכה כיום לבחון לא רק את מחיר חומר הגלם, אלא גם את היכולת של האזור שבו הוא גדל להמשיך לספק אותו לאורך זמן. מה יקרה אם אותו אזור יחווה רצף של שנות בצורת? האם הקרקע מסוגלת להתמודד טוב יותר עם גשמים קיצוניים? כמה מים נדרשים לגידול? ומה קורה ליבול כאשר הטמפרטורות עולות?
זו הסיבה שבעיני גיל הורסקי, בריאות הקרקע מתחילה לעבור בהדרגה ממחלקות הקיימות ו-ESG אל שולחן ניהול הסיכונים ומחלקות הרכש של חברות המזון הגלובליות. השאלה כבר אינה רק כיצד להציג פעילות סביבתית טובה יותר, אלא כיצד להבטיח אספקה של חומרי גלם בעולם שהופך לתנודתי יותר.
הסימן המשמעותי יותר מגיע דווקא מהחברות הגדולות. פפסיקו הציבה יעד להרחיב פרקטיקות חקלאיות שהיא מגדירה כמחדשות, משמרות או מגינות לכ-10 מיליון אקר עד 2030. נסטלה, מצדה, מדווחת כי שיעור משמעותי מחומרי הגלם המרכזיים שלה כבר מגיע מחקלאים שמיישמים פרקטיקות כאלה, והיא שואפת להגיע ל-50% עד סוף העשור. גם ג'נרל מילס, Walmart וחברות נוספות מפעילות תוכניות עם חקלאים שכוללות תמיכה מקצועית ותמריצים כספיים למעבר לשיטות גידול שונות.
לדברי הורסקי, העובדה שחברות בסדר גודל כזה מתחילות להשקיע במה שמתרחש בשדה אינה מקרית. לאורך שנים תעשיית המזון התמקדה בעיקר במה שקורה מהרגע שחומר הגלם נכנס למפעל. עכשיו היא מתחילה לנוע אחורה בשרשרת הערך. אם בעבר יצרנית חטיפים התעניינה בעיקר במחיר תפוחי האדמה שהיא רוכשת, היום היא עשויה להתעניין גם באופן שבו הם גודלו, בכמות המים שנדרשה, במצב הקרקע וביכולת של אותו חקלאי להמשיך לספק לה חומר גלם גם בעתיד.
הפער הזה אינו סמנטי בלבד. חלק מהגישות מודדות את הדרך שבה החקלאי עובד, למשל אם הוא משתמש בגידולי כיסוי או מפחית חריש. אחרות מעדיפות למדוד את התוצאה: האם הקרקע מכילה יותר חומר אורגני, האם היא מסוגלת לשמור טוב יותר על מים, האם השתפר המגוון הביולוגי ומה קרה ליבול ולשימוש בתשומות.
הורסקי סבור שהעמימות הזאת היא גם החולשה וגם ההזדמנות של התחום. מצד אחד, חקלאות היא מערכת מורכבת, ושיטה שעובדת היטב בחווה אחת לא בהכרח מתאימה לחווה אחרת שנמצאת באקלים שונה, עם סוג קרקע אחר וגידולים אחרים. לכן קשה לקבוע מתכון אחיד. מצד שני, ככל שהמונח הופך לכלי שיווקי שמופיע על מוצרי צריכה, עולה הצורך בהגדרות ובמדדים שהציבור יכול להבין ולסמוך עליהם, ולמנוע ניצול שיווקי של המונח ע"י מוצרים וחקלאים שבאמת משתמשים בפרקטיות מחדשות.
זו אחת הסיבות לכך שחברות וממשלות מתחילות להציע לחקלאים לא רק עצות, אלא גם כסף. משרד החקלאות האמריקאי השיק בסוף 2025 תוכנית פיילוט בהיקף של 700 מיליון דולר שנועדה לתמוך בחקלאים המאמצים שיטות מחדשות. התוכנית כוללת גם מדידה של בריאות הקרקע לאורך התקופה, כך שניתן יהיה לבחון אם הפעולות שבוצעו אכן יצרו שינוי. גם בישראל התחום תופס תאוצה, הוקמה עמותה שמקדמת את התחום - Regen IL המרכז לחקלאות מחדשת בישראל, ובנוסף משרד החקלאות מפתח תוכניות מימון לסייע לחקלאים לבצע את השינוי לחקלאות מחדשת.
בעיני הורסקי, הכלכלה של החקלאי היא נקודה קריטית שלעתים הולכת לאיבוד בתוך השיח הסביבתי. "אי אפשר לבנות שינוי גלובלי על מודל שבו כולם מרוויחים חוץ ממי שמגדל את המזון", הוא אומר. "אם רוצים שהחקלאות הזאת תתרחב, צריך ליצור מצב שבו לחקלאי יש תמריץ כלכלי אמיתי לאמץ אותה".
דווקא בנקודה הזו הורסקי מזהה גם הזדמנות טכנולוגית. ככל שחברות ירצו לדעת מה באמת קורה בשדות שמהם מגיעים חומרי הגלם שלהן, יגדל הצורך בכלים טכנולוגיים שמודדים קרקע, מים, יבולים ושימוש בתשומות. חיישנים, צילומי לוויין, מערכות לניהול חוות והשקיה מדויקת יכולים להפוך את המושג הרחב "חקלאות מחדשת" למערכת של נתונים שאפשר לעקוב אחריהם ולהשוות אותם לאורך זמן.
ככל שהמונח נעשה פופולרי יותר, כך גדל גם הסיכון שהוא יאבד ממשמעותו. אם מוצר שעומד בסטנדרטים מחמירים ומוצר שביצע שינוי מינימלי יכולים שניהם לדבר באותה שפה של "Regenerative", לצרכן אין דרך פשוטה לדעת מה ההבדל ביניהם. ובתחום המזון, שבו כבר נעשה לאורך השנים שימוש נרחב במונחים כמו "טבעי", "ירוק" ו"בר-קיימא", החשדנות של הצרכנים אינה תיאורטית.
מבחינת הורסקי, כאן יקבע במידה רבה עתידה של הקטגוריה. הוא מעריך שהחברות שיצליחו לאורך זמן לא יהיו בהכרח אלה שימהרו ביותר להדפיס את המילה Regenerative על האריזה, אלא אלה שיוכלו להראות לצרכן מה עומד מאחוריה: מאיפה הגיע חומר הגלם, מה השתנה בדרך הגידול שלו ומה ניתן למדוד בפועל.
הצורך בשקיפות הופך חשוב עוד יותר כאשר המוצר יקר יותר. צרכן עשוי להיות מוכן לשלם פרמיה על קפה, חלב או חטיף שיוצרו בדרך שלטענת החברה טובה יותר לקרקע ולחקלאי, אבל לאורך זמן הוא ירצה להבין על מה בדיוק הוא משלם. מילה חדשה לבדה אינה מספיקה כדי לבנות קטגוריה.
זה עדיין תחום צעיר, ללא הגדרה מוסכמת אחת וללא תשובה חד-משמעית לגבי האופן הטוב ביותר ליישם אותו בכל מקום. גם לא כל הבטחה שמיוחסת לו כבר הוכחה. אבל עבור הורסקי, דווקא המעבר מהבטחות למדידה הוא השלב המעניין ביותר בהתפתחות שלו, וגם מה שיאפשר לחקלאות מחדשת להפוך לסטנדרט שבו תעשיית המזון מנהלת את אחד הסיכונים הבסיסיים ביותר שלה: היכולת להמשיך לגדל, לייצר ולספק מזון בעולם.
התרעות פיקוד העורף